Logo (1).png

הזמן פועל לטובתנו?

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  הזמן פועל לטובתנו?
 
 
הכותרת אינה מתייחסת לעניין איראן, גם לא לבחירות בארה"ב, להתנחלויות או למצב הלב שלנו. לקראת ראש השנה, בדומה לשנים קודמות, ננסה לחזור לעניין הזמן בכלל, והפעם – האם יש לנו השפעה על הזמן העובר, וכיצד לגרום לכך שהוא יהיה לטובתנו?
ראשית נחזור אל הבסיס: לא הזמן עובר. אנו עוברים בו. לפני שנתיים הסברתי כאן שהזמן הוא מימד, כמו שלושת המימדים האחרים (אורך, רוחב, גובה). כשאנו עולים שלש קומות במעלית איננו אומרים ששלש קומות עברו עלינו אלא שעלינו שלש קומות. לכן גם לא נאמר שעברה שעה אלא שאנו עברנו שעה בתוך הזמן. נוסיף לכך כעת – אנו יצרנו את הקומות בבניין וגם את המעלית, שניהם עובדים לטובתנו (למעט הפסקות חשמל או קבלן תחמן). אנו יצרנו גם את שיטת חלוקת וספירת הזמן, אבל מי יצר את הזמן עצמו? לזה אין תשובה, לא פיזיקלית ולא פילוסופית, אך אין זה צריך למנוע מאיתנו, הנוסעים בו, לנסות ללקט בדרכנו טיפות דבש ופירורי טעם.
הזמן הוא המשאב היקר ביותר, לא מפני שהוא נמצא בצמצום (בעיקרון הזמן כנראה אינסופי) אלא מפני שאי אפשר להחזירו. כסף היוצא לשוא (צ'ק לחתונה, בגד מותגים, מזון אורגני יקר)– נוכל לעתים להרוויחו מחדש. כך לפעמים גם בריאות, חברים ודברים חשובים אחרים. זה קשה, אבל לעתים אפשרי, אבל שעה או יום שעברו – אין אפשרות למחזרם או להשיבם. "זמן אבוד לעולם לא יימצא שוב" אמר כבר בנג'מין פרנקלין, שהיה איש מדע וגם פוליטיקאי – שני עיסוקים בהם הזמן הוא קריטי. לא נקיים פה שיעור בהיסטוריה אבל הנראטיב המוסכם הוא שהמהפכה התעשייתית היא שהפכה את חישוב הזמן והעמידה בלוח זמנים לחשובה כל כך בתרבות המערבית (זוכרים את סצינת הפתיחה ב"זמנים מודרניים" של צ'פלין?), ופרנקלין משתלב היטב בהלך חשיבה זה. מצד שני – היו גם שמרדו והתעקשו לחשוב ולהתנהל אחרת. "אם יש ברצונך שיהיה לך קצת זמן, אל נא תעשה דבר" טען אנטון צ'כוב, שהיה דווקא סופר ואיש רוח, וחסידי השאנטי למיניהם יסכימו איתו.
השאלה החשובה היא לא מי צודק, פרנקלין או צ'כוב, אלא מי חי טוב יותר. בתנועה הקיבוצית מהלך עד היום המושג "קיבוצי המנייאנה" ככינוי לאלה שנוסדו ע"י יוצאי דרום אמריקה. במקביל למילה (שפירושה "מחר", כלומר כלום לא בוער) השתרשה גם הקלישאה שקיבוץ דרום אמריקאי הוא שמח וחברותי יותר, אך פחות מסודר וגם פחות מצליח כלכלית (תחסכו את הקללות בספרדית, אמרתי שזו קלישאה). יש ויכוח ארוך בשאלה האם יש בכלל מאפיינים לקיבוץ התלויים בארץ המוצא, אבל בהנחה שכן – האם חברי קיבוץ שנוסד ע"י ייקים או גליציאנרים חיים בטוב ובאושר יותר מאלה שמייסדיהם ארגנטינאים?
הזמן הוא פונקציה של שינוי. ללא שינויים ותמורות לא תהיה לו משמעות. לכן גם החלוקה הבסיסית שלו על ידנו לשנים, עונות וימים, תלויה בשינוי: זריחה ושקיעה, אורך היום, שינוי טמפרטורה ועוד. נתבקשתי לאחרונה לרשום את תקציר תולדות הקיבוץ שלי לצורך הגשת תכנית מתאר חדשה. מה כותבים בסקירה כזו? ארועים חשובים כמובן, כלומר דברים שחרגו מהמהלך השגרתי, כלומר שינויים, כי אלה כאמור מכתיבים את ספירת הזמן. לפי מה מונה קיבוץ את תולדותיו? מהם הארועים הנחשבים משמעותיים כדי שנספור לפיהם? העליה על הקרקע, קבלת גרעינים, בניית חדר האוכל או שכונות חדשות, הקמת מפעל או ענף חשוב, החלטות חברתיות, ארועים בטחוניים או תרבותיים, מהלכי הפרטות ושיוכים? לכל קיבוץ, ולכל פרט בתוכו, סדר חשיבות אחר אבל המשותף לכולם: יש בהם שינוי כלשהו.
ובהיבט האישי – האם אנו מאלה שכל דקה ושעה מתוכננת אצלם, שלא שוכבים לישון בלי לכוון שעון מעורר, אפילו בשבת, או מאלה שאין להם שעון כלל וכשהם מציינים שעת הגעה- מוטב לקחת זאת בערבון מוגבל? בין אם ספרנו כל דקה בשנה שעברנו ובזו שתבוא, ובין אם כלל לא שמנו לב ששוב חגים, ושוב החצב פורח והרימונים בשלים – גלגל הענק ממשיך להסיע אותנו. הבה לפחות נדע לזהות את פירורי הטעם בעוברנו לידם, וללקטם.
דני ברזילי