Logo (1).png

ענק צהוב וקיבוץ קטן

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  ענק צהוב וקיבוץ קטן
 
 
מתחת לתצוגה של פגיון מתכת בן 2200 שנה שלא החליד כלל, באתר חיילי הטרהקוטה (אלפי חיילי החימר בגודל טבעי משנת 220 לפנה"ס) בעיר שיאן שבסין רשום: "ציפוי מתכות בכרום למניעת חלודה, הומצא בגרמניה בשנת 1937. אצלנו זה נעשה כבר ב- 250 לפנה"ס. האין זה מדהים?" זה אכן מדהים, ואתם יכולים גם לנחש שחזרתי מביקור בסין. (אגב, את הדפוס הם המציאו 400 שנה לפני גוטנברג). לאו דזה, בן המאה ה- 6 לפנה"ס ומחבר הדאו דה ג'ינג, ספר היסוד של הפילוסופיה הטאואיסטית (ממנה צמחו למשל הקונג-פו, הטאי-צ'י והפנג-שוי) מצוטט כמי שאמר "בלי לצאת מן הדלת, יודעים את העולם. בלי להביט מהחלון רואים את דרך השמים. ככל שמרחיקים ללכת כן ממעיטים דעת. לכן החכם יודע בלי ללכת, מבין בלי לראות". עוד נחזור לטאואיזם, אבל מסתבר שאני חכם קטן לדעתו (ולדעת עוד כמה מחברי קיבוצי) כי כדי להבין ולדעת, ולו במעט, היה עלי ללכת ולראות.
אומרים שמיליארד סינים לא טועים. זה נכון, אבל הם עושים המון רעש. אם חשבנו שאנו הישראלים רעשנים, הרי שיש לנו עוד לאן לשאוף. אולי זה מפני שבהמון של 1.4 מיליארד, עליך לצעוק כדי שישימו לב אליך. והנה עוד טיפ לרכזי התרבות: בשני מופעי ענק מרהיבים בהם נכחנו, החל הקהל לעזוב 20 דקות לפני תום המופע. למחיאות הכפיים שבסופו נשארנו רק אנו, קבוצת התיירים מישראל. הוסבר לנו שבעיניהם מובן מאליו שלצאת מהחניה לפני העומס, חשוב יותר מלהריע לאמנים, ואם האמנים אינם נעלבים – מי אנו שנעלב במקומם?
מי כבש (תרבותית ומנטאלית) את מי – המערב את סין או להיפך? המדריך שלנו טען שסין הצליחה "לסנן" (להפוך לסיני) כל כובש. מי שמסתובב ברחובות הזוהרים בערי הענק וחוזה ברבבות הנערות הטופפות בשעות הערב לבושות ונעולות במיטב אופנת המערב, עם סלולרי או טאבלט ביד, בדרכן לחנות מותגים כזו או אחרת – יגיע כנראה למסקנה אחרת. האמריקניזציה כבשה גם את הענק מהמזרח, ללא שימוש בחייל אחד, אז מי אנו שנלין? גם על מטרתה של החומה הסינית המפורסמת (והנמוכה בהרבה ממה שנראה בתמונות) יש מחלוקת. יש תאוריה לפיה היא נבנתה לא בכדי להגן מפני פולשים מבחוץ אלא מפני בריחת תושבים מבפנים. האם גם החומות – החינוכיות והתקנוניות - שאנו בנינו בעבר מול הסביבה שנתפסה כשונה ועוינת, שימשו לשתי המטרות גם יחד?
זוכרים את "תה ואורז יש בסין, הארץ הנידחת"? מכירים את הסיפור על הקיבוצניק והסיני שנפגשים? הסיני מספר שהוא משנגחאי (כיום עם 23 מיליון, רק העיר השלישית בגדלה בסין), ולשאלת הקיבוצניק הוא מסביר שהיא נמצאת 1200 ק"מ מדרום לבייג'ינג. לשאלת הסיני היכן גר הקיבוצניק, עונה זה: בעין חרוד, ואז הסיני שואל: איחוד או מאוחד?". ובכן זה מזמן לא כך. סין היא המרכז הבא של העולם, והם ממש לא סופרים אותנו. מדריכים מקומיים אתם שוחחתי (דוברי אנגלית, כלומר "אנשי העולם") לא ידעו להצביע על מקומה של ישראל במפה, או מהו העם היהודי ואיך קוראים לשפה שלנו (האמת – לפי הדיבור של הצעירים היום, גם אני לא בטוח).
בשייט על אגם יפהפה בחבל יונאן, לפתע צץ משום מקום צמד דייגים, בבגדים מסורתיים, שהדגימו לנו דייג באמצעות קורמורנים מאולפים, שיטה בת אלפי שנים. באמצע הנפת קורמורן הנושא עוף במקורו, מאותת הדייג לכל המצלמים "רגע" ושולף טלפון נייד.... במרחק 10 ק"מ מהמחלפים וקו הרקיע של שנחאי (המגמד את מנהטן) תוכל לראות איכרים נושאי אסלי- כתפיים. במתח הזה בין מסורת ומודרנה, בין הקשר החזק לעבר לבין "כזה ראה וחדש" שכה אופייני לסין נזכרתי בעת ההרצאה של מנהל מדרשת אורנים במועצת התנועה האחרונה , על מסורת מול חידוש בחצר הקיבוץ. המושגים כה רחוקים, וכה קרובים.
בתור דמוקרט ליברלי בנשמתו, כמעט השתכנעתי בעדיפותה של השיטה הטוטליטרית. אי אפשר כנראה לבנות סכר כפול מזה שבאסואן, הדורש הזזת מיליון איש נוכח הצפת בתיהם, או מסילת ברזל ישרה על עמודים לאורך 1,400 ק"מ בה נוסעים במהירות 300 קמ"ש, אם המדינה תתחשב בכל ערעור, תביעת פיצויים או חשד לקברים. עם כל הביקורת על השיטה, חייבים להודות גם ביתרונותיה. לא שהייתי מחליף את עוטף עזה בעוטף טיבט ולא הפכתי פאשיסט למחצה (במובנו היסודי, בו המדינה ניצבת לפני הפרט) אבל חשוב לזכור שהדברים לעולם אינם שחור- לבן.
ומה בעניין הלקחים שראוי ללמוד מהטאואיזם – אוי, שוב לא הספיק המקום, נתראה לשם כך בטור הבא.
דני ברזילי