Logo (1).png

עולם חדש זקן

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  עולם חדש זקן
 
 

תוחלת החיים, אצלנו ובעולם, הולכת ועולה. האם זאת תופעה מבורכת או חלילה מרשם להתרסקות כלכלית וחברתית?
על פי נתוני שנתון התנועה הקיבוצית, נכון לסוף 2010 מנינו 141,000 נפש. החלוקה לפי גילאים היתה בערך: 31% עד גיל 19, 30% בין 20 ל- 40, 28% בין גיל 40 ל- 64, 12% מעל גיל 65. להשוואה – בישראל כולה 10% בלבד מהאוכלוסיה הם מעל גיל 65, אבל ביפן 25% כבר נמצאים מעל לגיל זה (והמספר צפוי להגיע ל- 40% בשנת 2050). בגרמניה צפוי שמחצית התושבים יהיו מעל 65 כבר בשנת 2030 ופירוש הדבר שהם יזדקקו ליבוא של מיליון עובדים צעירים נוספים מדי שנה. עובדים אלה יבואו, כמו גם בצרפת, הולנד וסקנדינביה – בעיקר מאפריקה והעולם המוסלמי, ואין צורך להרחיב על המשמעות החברתית והפוליטית הנובעת מכך.
כיצד יצליחו קרנות הפנסיה, שנבנו על תחשיב תוחלת חיים של 80 שנה, לעמוד בפני הצורך לכלכל אוכלוסיה שתזדקק לשלושים או ארבעים שנות זקנה פנסיונית? כיצד יצליח דור ה- Y, המאופיין בהעדר קביעות בעבודה והחלפת תעסוקות, ברדיפה אחר עניין וסיפוק יותר מאשר אחר בטחון כלכלי, לפרנס את הוריו, סביו והורי סביו בעולם בו חיים עד 120 ייחשבו לנורמה? כיצד יצליחו כל ה"בייבי בומרס" שהיום הם בני 60 לערך להסתגל לעולם הפוסט-דיגיטלי, זה שנשלט ע"י ביו-ננו-נוירו טכנולוגיה? הרי אפילו עם הסמארטפון אנו מתקשים.
מישל דה-מונטיין אמר, בעת שהחל להרגיש זקן, שהזקנה גורמת לנו ליותר קמטים בנפשנו מאשר בפנינו. הוא מת בגיל 59 מדלקת גרון. על קמטי הנפש והגוף נבנו תאוריות גרנטולוגיות רבות, והנה בקצרה האחרונות שבהן: במחצית הראשונה של המאה העשרים עדיין היה מקובל לראות בתקופת הזקנה תקופת התנתקות, מעין שלב מעבר לפני המוות, בו האדם מתנתק בהדרגה מחייו ויקיריו (או כהגדרתו של אירווינג רוסאו – תפקיד הזקן הוא להיות חסר תפקיד). בשנות השבעים פותחה התורה של "זקנה פעילה" המעניקה לזקן תפקידים חלופיים, בעיקר סבאות, התנדבות ובילויי פנאי. הגיל השלישי חולק לשניים – גימלאים צעירים (עד גיל 75-80) ואלה שמעל 80, שהיום נקראים הגיל הרביעי. תאוריה עכשווית נוספת היא של רו וקאן, המדברת על 3 פרמטרים ל"זקנה מוצלחת": בריאות גופנית, תפקוד מנטאלי ומעורבות חברתית. במחקרים שנערכו לאחרונה נמצא שרק מיעוט (2% בפולין, 12% בארה"ב, 20% בדנמרק), הזדקנו בהצלחה לפי כל 3 הפרמטרים הללו. אצל הפולניות זה ודאי מפני ש"אני אנוח כבר בקבר"....
אני מוכן להמר שבקיבוץ, כל קיבוץ, האחוזים יהיו דומים לאלה של דנמרק. בתחום הדאגה לבריאות רובנו בעשירון ה-11 (מתוך 10), גם האפשרויות למעורבות חברתית טובות יותר בקיבוץ בממוצע (ראו למשל את אחוז הקשישים באסיפות). העניין המנטאלי דורש עוד שיפור, ואני ממליץ לכן לוועדות הרווחה לרכוש ולהפיץ תוכנות לשימור ושיפור החשיבה והזיכרון. בטווח הארוך הוצאה זו תצדיק עצמה עם ריבית, למרות שלדעתי פעמים רבות שכחון טוב עדיף על זכרון טוב. בנוסף – הוכח במחקר אחר שיש קשר בין זקנה מוצלחת לבין השכלה: מחצית מבעלי השכלה גבוהה מתפקדים היטב יחסית בשנת חייהם האחרונה, לעומת רק שליש מאלה עם השכלה נמוכה. רמת ההשכלה בקיבוץ גבוהה, בכל קנה מידה. אגב- גם גברים חיים טוב יותר מנשים את שנתם האחרונה, אבל זה כנראה כי שנה זו מגיעה אצלנו בגיל 80, לעומת 84 אצל הנשים, כלומר יש לנו אז עדיין אישה שתטפל בנו...
ועוד משהו בעניין הכלכלי. למרות שהכתובת תלויה על הקיר מזה זמן, לא נראה שהעולם, ובייחוד המדינות המפותחות, שיהיו פגיעות יותר דווקא, נערך לכמות כזו של גימלאים. אקטוארים מזהירים שקרנות הפנסיה לא יעמדו בעומס, וכלכלנים – שכל אזרח בגיל העבודה ישא על גבו גימלאי עם פנסיה שאינה מספיקה. מאידך – צפויה פריחה לענפי כלכלה המספקים שירותים לגיל השלישי והרביעי. גוסטב פלובר אמר שבגיל מסוים שתי זרועות הכורסא נראות מפתות יותר משתי זרועות האישה (מעניין- גם הוא מת בגיל 59. הם הזדקנו בגיל שהיום נראה לנו כאמצע החיים). תעשיית הכורסאות המטאפורית – כלומר כל מוצר שיעניק נוחות וסיפוקים לגיל הזה - היא אתגר ראוי ליזמי הקיבוץ החדש, לאו דווקא חזרה לרהיטי הזורע או שמרת אלא מתן שירותים שונים. הקלישאה אומרת שהקיבוץ הוא גן עדן לכלבים, לילדים ולקשישים. הנה ההזדמנות להוכיח אותה וגם להרוויח קצת.
"עולם חדש אמיץ" היה שם הרומן העתידני המפורסם של אלדוס האכסלי, שנכתב בשנת 1932. "עולם חדש זקן" נראה שם מתאים יותר לחברת העתיד. אין בזה סיבה ליאוש וצער, בתנאי שנכין עצמנו כראוי.
דני ברזילי