Logo (1).png

פרדוקס השקרן

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  פרדוקס השקרן
 
 

נתחיל הפעם ב"מבחן אמריקאי" קצר וקל ובו שאלה אחת בלבד לדוגמה: איזו היא הדרך הנכונה לקיבוץ להשיג גידול דמוגרפי מהיר? הנה 4 התשובות:
א. להכריז על העיירה או המושב הקרוב כשכונת הרחבה של הקיבוץ.
ב. לאסור על מוות של חברים או לחילופין לרשום מוות כמעבר דירה לשכונת "מנוחה נכונה".
ג. לקבל לחברות גם חיות מחמד (פה אמנם דילמה קשה- את כל סוגי החיות?)
ד. אף תשובה אינה נכונה.
אני מכיר כמה שיסמנו א', ב' או ג', אבל כנראה שהרוב יפול בפח ויסמן ד'. למה יפול בפח? מפני שגם ד' היא תשובה מתוך הארבע, ואם אף תשובה אינה נכונה, זה כולל גם את ד' עצמה.
התרגיל הזה הוא אחת הוריאציות של מה שידוע כ"פרדוקס השקרן". הגירסה הידועה ביותר היא כאשר חברך אומר לך "אני משקר עכשיו" או "המשפט הזה הוא שקר". שהרי כשהוא טוען שהוא משקר – אם הוא אומר אמת, אז הוא משקר, ואם הוא משקר – הוא דובר אמת. גירסה אחרת ועתיקה בהרבה מכונה "פרדוקס אפמנידס": איש כרתים אומר שכל אנשי כרתים שקרנים. אם הוא דובר אמת – אז גם הוא שקרן, ואז לא נכון שכל אנשי כרתים שקרנים, וחוזר חלילה. הפרדוקס נובע מהתייחסות הדובר (או המשפט הנאמר, כמו תשובה ד') אל עצמו כשקרן, ובכך הופך את המשמעות וגורם רגרסיה אינסופית.
בשנת 1969 פרסם הסופר המזרח גרמני יורק בקר את ספרו, שנכתב למעשה כתסריט, "יעקב השקרן". התסריט אכן הפך לסרט, וגירסה מחודשת שלו נעשתה בהוליווד בשנת 1999, בכיכובו של רובין ויליאמס. גיבור הסרט הוא יעקב היים, יהודי בגטו בתקופת השואה, העוסק בעבודות עבור הגסטאפו, ובמקרה שומע ברדיו במטה הצבא ידיעה העוסקת בקרבות רחוקים. בגטו אסורים כמובן עיתונים ורדיו, וכאשר יעקב מוסר את המידע ששמע, אנשים משוכנעים שיש לו רדיו או אמצעים אחרים ודורשים עוד ועוד חדשות. כדי להשביע את הרעב לחדשות (בעיקר טובות, להעלאת המורל) הוא נאלץ להמציא כאלה עוד ועוד. כדור השלג הולך ומתגלגל עד שלבסוף נחשף השקר באקציה האחרונה. ברכבת למחנה ההשמדה מספר יעקב את סיפורו לסופר, שמביא לנו את דבריו.
הסרט כולו הוא ניסיון להתמודד עם השואה בדרך הומוריסטית (נעשו כידוע עוד ניסיונות כאלה) אבל גם עם הפרדוקס של ניסיון לומר מה שאי אפשר להגיד, לתאר מציאות שאי אפשר לתארה. אין למעשה אמת אחת, הכל תלוי בפרשנות ובנקודת הראות. איזו מציאות היתה חשובה יותר לתושבי הגטו – זו האמיתית או זו שרצו להאמין בה? המספר שומע את הסיפור מיעקב עצמו, אבל הוא הרי ידוע כשקרן, אז האם אפשר לסמוך עליו? האם הוא משקר גם לסופר כפי ששיקר לתושבי הגטו?
האם אנו נתקלים בפרדוקס השקרן גם בחצר הקיבוץ? העובדה שגם אנו משקרים, לאחרים ולעצמנו, אינה זקוקה להוכחה. אנו "מכופפים" קצת דיווחים לרשות השידור, לרשויות המס, לביטוח הלאומי – הכל במסגרת החוק והמותר כמובן. בינינו פנימה אנו מבטיחים שנדון במשהו בקרוב או ש"נעשה ככל יכולתנו". לילד בוכה אנו מבטיחים ש"זה יעבור בקרוב" או שבשנה הבאה נקיים את הפורים כסדרו לאחר שגם השנה וגם אשתקד הוא בוטל בגלל בגלל התראות קסאמים.
בכל השקרים הקטנים, ה"לבנים" הללו, אין עדיין פרדוקס. היכן הוא צץ בכל זאת? למשל במבחן האמריקאי שהובא לעיל. הנה דוגמא נוספת שלו: מהי הדרך הנכונה לקיבוץ שיתופי "להתחדש"? א. רשת בטחון. ב. מודל משולב. ג. מודל שיזורי (קיום שני מודלים בקיבוץ אחד בו-זמנית). ד. כל 4 התשובות אינן נכונות. חלק מחסידי השיתוף שוב יפלו כנראה בפח של ד'. היכן עוד הוא צץ? כאשר בדיון כואב על כשלון מתמשך כלשהו, עסקי או חברתי, נשמעת האמירה הפופולרית "כולנו אשמים, כי שיקרנו לעצמנו, הולכנו עצמנו שולל כל השנים הללו". זהו כמובן הזמן לשאול – אז אולי גם עכשיו אנו משקרים לעצמנו? אולי גם אנחנו מאנשי כרתים?
מוסר השכל – אין, אבל כשמישהו עם רקורד מפוקפק בענייני אמינות מצהיר שמה שהוא אומר כעת זאת אמת קדושה, (לא מדובר רק בראש ממשלתנו), נרשה לעצמנו לשים בעדינות סימן שאלה.
דני ברזילי