תפרית ראשי
אודות מגן
תמונות
הנצחה
מפת הגעה
צור קשר
מנהיג להשכרה/דני ברזילי
דף הבית
>
מאמרים של דני ברזילי
>
מנהיג להשכרה/דני ברזילי
מנהיג להשכרה
"אם רק תיתן לו כסף ותשדלנו, יחכים גם אותך" אומר סוקראטס לידידו בדיאלוג "פרוטאגורס" של אפלטון. מדי שבוע כמעט מופיע על גבי עיתון זה ראיון, בהקשרים שונים, עם מנהל קהילה או יו"ר קיבוץ העובדים בו כשכירים ומדברים בשם הקיבוץ. הקורא מן המניין מניח כמובן מאליו שאלה הם אכן מנהיגי הקיבוץ, אך הנה שמעתי לאחרונה את אחד היועצים היותר מוכרים הנדים ועוברים בין קיבוצים בארץ, הטוען שמנהלים ויו"רים אלה אינם המנהיגות האמתית, מפני שמנהיגות כזאת היא רק זו הבאה מתוך הקיבוץ פנימה. אודה שהרמתי גבה, מפני שאמירה זו יכולה לכל היותר להיחשב כהבעת תקווה למצב רצוי, אך בקיבוצים רבים אין זה המצב בפועל.
חכמים חיצוניים בשכר אינם תופעה חדשה. ההשוואה הנאותה ביותר לדעתי היא לאלה של יון העתיקה. החכמים הנודדים בתור הזהב של יוון, המאה ה-5 לפנה"ס, נקראו "סופיסטים", והיו מעין מורים נוודים, רוכלי ידע, שעברו מעיר לעיר ונתנו הרצאות ושעורים בשכר, בעיקר בתורת הנאום והשכנוע. הם מעולם לא היוו אסכולה, כמו הסטואה או הפיתגוראים, אך היו להם מספר עקרונות משותפים. העיקרי שבהם - אין אמת אחת יחידה ואובייקטיבית ("האדם הוא מידת כל הדברים" כדברי פרוטגוראס) וגם לו היתה, לא היינו מסוגלים לתפוס או לתאר אותה. הכל יחסי לדידם, ולכן לאופן הצגת הדברים יש חשיבות מכרעת, לא פחות מלתוכנם. רוב הסופיסטים נעלמו מבמת ההסטוריה כאשר הוקמו האסכולות ("בתי המדרש") של אפלטון ואריסטו. פרופ' ג'. או. יורמסון טוען ששניים אלה ראו בסופיסטים מתחרים ולכן היה להם אינטרס להוציא את דיבתם רעה. הם הואשמו ביומרה ללמד דעת בעוד שלמעשה הורו בעיקר את אמנות ההצלחה המעשית. מאז ועד ימינו נושא המונח "סופיסט" משמעות שלילית, למרות שבפועל היתה חשיבותם רבה בהעלאת סוגיות של מוסר ושל מדעי המדינה לדיון, לימוד, והפצת ידע. הידועים יותר ביניהם היו פרוטאגורס, גורגיאס ואיסוקראטס.
הטקסט הידוע ביותר על הסופיסטים הוא אותו דיאלוג "פרוטאגורס" של אפלטון שצוטט. הנה עוד דו-שיח משם המנסה להגדיר את מהותו של אותו "סוחר ידע":
- "האין הסופיסט סוחר באותן הסחורות המזינות את הנפש? וממה ניזונה הנפש?
- "מידיעות. וכי לא ירמה אותנו הסופיסט בהללו את סחורתו, כדרך הרוכלים?....ויש גם מהם שאינם יודעים איזו מסחורותיהם טובה או רעה לנפש".
בהמשך פוגש סוקראטס (המייצג כידוע את אפלטון עצמו בכל הדיאלוגים שכתב זה) את הסופיסט, וזה אומר לו: "בצדק אתה דואג לי. כי איש זר ההולך אל ערים ומשדל את הטובים בצעיריהן לעזוב את חברת האחרים ולהתחבר אליו כדי שייעשו טובים יותר, העושה כל זאת צריך שייזהר, כי קנאות לא קטנות ושאר איבות נגרמות בשל כך". אפשר אכן לראות שדעתו של אפלטון אינה נוחה מהסופיסטים, אבל הציטוט האחרון כאילו נלקח ממש מפיו של חבר קיבוץ שאינו שבע רצון מהגעתו של המומחה מבחוץ, ואכן קנאות ואיבות לא מעטות נוצרות על רקע זה.
ברור מדוע אפלטון ואריסטו לא רחשו אהדה למומחה שבא מבחוץ. מהי הסיבה אצל חלק מחברי הקיבוץ? דבר זה דורש מחקר נוסף ב"מכון לחקר הקיבוץ" (או אולי יש כבר כזה, שלא הגיע לעיני? אנא השכילוני) אבל אעלה מספר השערות: השמרנים שבינינו חוששים מכל רוח חיצונית, אם מפני שתשבור להם מוסכמות ואם מפני שתוצאותיה אולי יפגעו בהם ("השמרן הוא אדם הטומן את ראשו בחול העקרונות" אמר אריה פלגי, יקיר המדור). אחרים מקנאים בשכר המשולם למנהל החיצוני. יש הסבורים, בטעות לדעתי, שמוטב ניהול פנימי, אפילו אם יהיה בינוני, מניהול חיצוני מקצועי. יש החוששים שמנהל כזה "לא יעשה חשבון" לחבר, כי הוא מחוייב רק לטובת "המערכת", ועוד. התכונה המרכזית שחיפשו משכילי יון העתיקה אצל הסופיסטים הוא ניסיון. זהו גם מה שאנו מחפשים אצל המנהל החיצוני, כדי שיקבל החלטות טובות. הפרדוקס הוא שהחלטות טובות אכן נובעות מניסיון, אבל ניסיון נובע (גם) מהחלטות גרועות. אנו מצפצפים על הפרדוקס הזה, מפני שאנו מניחים שאת ההחלטות הגרועות הוא כבר עשה על גבם של אחרים. החשיבות הזאת למרכיב הניסיון הביאה ליצירת קבוצה קטנה יחסית של מומחים, הנודדת מקיבוץ לקיבוץ, ממש כמו הסופיסטים.
דני ברזילי
כניסת חברי הקיבוץ
כניסה
שכחת סיסמה?
משתמש חדש?
שעות פתיחה
ספר טלפונים
ענפים בקיבוץ
עסקים ויזמויות
נתוני גשם
חברים כותבים