Logo (1).png

חופש בחירה – מלכודת דבש?

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  חופש בחירה – מלכודת דבש?
 
 
 

"חירות היא היכולת לבחור בחירה שלאחריה תהיה לאסיר" אמר הוגו גרוטיוס, משכיל הולנדי בן המאה ה- 17. סבב ההסלמה האחרון (אגב – מישהו חייב לתת סטירה מצלצלת למחשב הצה"לי. מאין השם האידיוטי "עמוד ענן"?) תפס אותי דווקא בשרון. היה עלי לבחור האם לחזור לביתי נטול הממ"ד שבעוטף עזה או להישאר עד יעבור זעם. הבחירה היתה קלה, כי בית, גם כאשר הוא חזית, הוא בית. מובן שלאחר הבחירה הפכתי, כמו רבים אחרים, במובן מסויים לאסיר. לפני שבוע התקשרו אלי, כמו לכולנו, מאחד ממכוני הסקרים, שביצע סקר על הסיכויים שאצביע בעד מפלגה שמאיר שטרית יהיה אחד מראשיה. היו בסקר המון שאלות אבל תשובתי לכולן היתה שאין דבר שיגרום לי להצביע בעד שטרית, מפני שכבר החלטתי למי אצביע, אבל לאחר שהסוקר סיים שאלתי את עצמי – רגע, האם אינני שוב אסיר של בחירתי? אולי יש מקום לשיקול דעת נוסף?


השאלה המעניינת באשר לחופש הבחירה היא כיצד לבחור, במצב של עודף אפשרויות, עודף מידע ועודף היצע. לכאורה הגיוני שנהיה מעוניינים במירב המידע והאפשרויות, כדי שלא נחמיץ חלילה אופציה רק מפני שלא ידענו עליה. מחקרים מראים שבפועל המצב הוא הפוך. בניסוי שערכה שינה איינג'ר מאוניברסיטת קולומביה היא מצאה שבסניף הסופר הקרוב מוצגים 348 מיני ריבה, אבל מעטים קנו. כשהמבחר צומצם ל- 24 טעמים 60% עצרו כדי לטעום אבל רק 3% קנו. כשהמבחר צומצם ל-6 טעמים, עצרו 40% מהבאים ליד הריבות, אבל 40% מהם קנו. במחקר אחר, כשהנושא היה בחירת תכנית פנסיה, מעטים יותר הצליחו לבחור ככל שרבו האופציות. גם סטטיסטיקת ה"ספיד-דייטינג" מראה שככל שיהיו פחות סבבי היכרות יש סיכוי טוב יותר למצוא בן זוג, ולו ללילה, ויש דוגמאות נוספות.


המסקנות של אלה שבחנו את הנושא מכל צדדיו הן שככל שיש יותר אופציות לבחירה האנשים נוטים לדחות את הבחירה, לבחור לבסוף גרוע יותר, ולהיות פחות מרוצים מבחירתם. עודף מידע מערער את שלוותנו ומבלבל אותנו. לכן נדחה ככל האפשר את הגזירה/ הבחירה מחשש שאולי החמצנו משהו – מוצר, בילוי כלשהו, תעסוקה, בן זוג, מקום לחיות בו (זה אינו סדר החשיבות הנכון כמובן. על הסדר הנכון ממונה רעייתי, כי אפילו אותו קשה לי לבחור. זו גם הסיבה שהיא עושה את כל הקניות). אותו חשש מהחמצה או פחד מבחירה מוטעית, בצרוף רף הציפיות הגבוה שגורם ההיצע הרב, מביא אותנו גם ליותר אכזבות בסופו של התהליך. כאשר יש אפשרויות רבות – נאשים את עצמנו בבחירה גרועה של מוצר. כאשר יש רק אחת – נאשים את היצרן או את הספק, ואנו נצא נקיים.


מה אפשר לעשות נגד כל זה? בתחום המכירות המומחים מציעים לצמצם אפשרויות (רק 6 ריבות, רק שלש תכניות פנסיה, רק 4 היכרויות לערב אחד), להיות קונקרטיים וליידע את הקונה על השלכות כל חלופה, לחלק את המוצרים לקטגוריות הרלבנטיות לקונה, ולא להתנפל עליו מייד עם מגוון גדול אלא להרגיל אותו בהדרגה. בפעמים הנדירות למדי שהנני מגיע לכלבו שלנו אני נפעם מעומס המדפים ואפשרויות הבחירה, אבל תמיד שומע מישהו המתלונן מדוע חסרה וריאציה כזו או אחרת של מוצר פופולרי. כשהיתה רק מברשת שיניים אחת, או סיגריות נובלס בלבד, שלא לדבר על סוגי קונדומים, היו פחות תלונות. כולם ידעו ש"זה מה יש" ומעולם לא הצטערו על בחירה שעשו, מפני שלבחור אחד מתוך אחד זה קל (היו אמנם שמועות על קונדום סרוג, אך אלה התבררו כרק שמועות....).


אבל לא הכל מכירות. בעבר נבנה אצלנו מודל אחד לדירות, וכולנו השווצנו בו מול קיבוצים אחרים או אורחים מהעיר. היום כל האופציות פתוחות, זה מעכב את הבניה, מגדיל הוצאות וכמעט גרם לכמה גירושין. כעת נרחיק לשאלת הבחירה הקיצונית וגם החשובה ביותר – באיזה קיבוץ אנו רוצים לחיות, אם בכלל? בעבר היית קיבוצניק שלם, או בכלל לא. היום יש סוגים שונים של קיבוצים, וגם בתוך כל קיבוץ כשלעצמו אפשר להיות תושב כמשפחה שלמה, כחצי משפחה (אשת או בעל של), תושב בהרחבה, חבר בעצמאות, חבר מלא מתחדש וחבר מלא שיתופי. זו אחת הסיבות שרבים נוטים לדחות את הבחירה, לבחור לבסוף שלא בהתאם לאינטרס האמיתי שלהם, וגם להצטער על כך לעתים. מצד שני אפשר לומר לשבחו של מצב עניינים זה שלפחות הסורגים של בית הסוהר של בחירותינו הם כיום מרווחים יותר ומותירים אפשרות בריחה רבה יותר. מצד שלישי – בריחה כזאת תכריח אותנו לבחור שוב, מה שיכניס אותנו שוב למאסר חדש, וחוזר חלילה, ותודה לגרוטיוס על התובנה הזאת.

תזכורת – את אוסף כל הטורים שלי משלש השנים האחרונות אפשר למצוא באינטרנט, כספר. הקישוmajorityofone.

                                                                                               
דני ברזילי