מכתבים רבים למערכת מקוננים בחודש האחרון על העלמות צפויה של הקיבוץ מייצוג בכנסת הבאה עלינו לרעה.אני מבקש להציע בצניעות עוד הסבר אפשרי לכך: הקיבוצים איבדו את מעמדם הציבורי מפני שאיבדו את האותנטיות, והאותנטיות אבדה מפני שהם איבדו את הנכונות לשלם את המחיר הכרוך בה.
אותנטי, מפרש המילון הוא "אמין, אמיתי, נאמן למקור, לא מזוייף". הנה ראשית קטע משיר שכתב צ'ארלי צפלין לכבוד יום הולדתו השבעים:
כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי
הם אזהרות שהנני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".
על פי ניטשה, אותנטיות היא היכולת של אדם לתת ביטוי למארג תכונותיו, אופיו וערכיו. ניטשה דיבר בהקשר זה על "האדם העליון", הבז להמון וחש נעלה ממנו. הנה ציטוט מקוצר (מתוך "מעבר לטוב ולרוע") – " האדם האירופי העדרי מעמיד פנים כאילו הוא סוג האדם המותר היחיד. הוא מפאר תכונות כגון טוב לב, כבוד לזולת, חריצות, מתינות וחמלה, העושות אותו כה מועיל לעדר.... ואף על פי כן, מה רבה הברכה בהופעתו של שליט יחיד לבני אירופה העדריים הללו" (ניטשה מתכוון לנפוליאון, אותו העריץ). מכיוון שונה מאד, הרברט מרקוזה, ממובילי "אסכולת פרנקפורט", מרכסיסט יהודי שהיגר לאמריקה בשנות ה- 30, מסביר שבמשטר הקפיטליסטי מרבית האנשים נמצאים במצב מנוצל בלי לחוש בכך, ותקשורת ההמונים יוצרת מצב של "תודעה כוזבת" ושל "אדם חד-ממדי" (זה שם ספרו) הצורך תכנים זולים ושבוי בסיסמאות. תאור זה אינו רחוק מן העדר הניטשיאני, וגם לפי מרקוזה – אדם חושב ואמיתי אמור לפחות להתאמץ להיחלץ משעטת פרסות העדר .
כדי להיות אותנטי צריך אדם שיהיה מודע ליכולותיו וחולשותיו ולהיות בעל מערכת ערכים. אותנטיות היא אמנם אישית, אך היא מקבלת תוכן ואישור מהחברה הסובבת. זאת מפני שהאדם הוא יצור חברתי מטבעו ולכן ללא אנשים סביבו, האדם האותנטי יהיה כמו פטיש ללא סדן. הקושי הוא שכדי להוכיח זאת לעצמך ולסביבה צריך גם נכונות לשלם את המחיר. נתקלתי לאחרונה במודעה שפרסם ארנסט שקלטון ב- 1913, לפני מסעו לאנטרקטיקה, בחפשו שותפים למסע: "דרושים גברים למסע מסוכן, שכר זעום, קור מקפיא, חשיכה לאורך חודשים, סכנה מתמדת. חזרה בשלום – בספק, כבוד והכרה במקרה של הצלחה". שקלטון קבע תג מחיר גבוה במכוון, כדי שרק מי שזה באמת בוער בו – יתנדב לבוא אתו (והמסע היה אכן אחד מסיפורי הסיבולת וההישרדות המופלאים בהסטוריה. הנה רעיון לניסוח חדש למודעות של ועדות הקליטה).
שתי דוגמאות מן ההיסטוריה הציונית שלנו במאה העשרים הם א.ד. גורדון ויצחק שדה. אין צורך לספר לכם פה על שניהם. נציין בכל זאת שגורדון העריך את ניטשה מאד, אבל טען ש"רעיון האדם העליון ערכו גדול רק בתור דוגמה, אך לא בתור דרך לעליית האנושות למעלה העליונה". לדעתו ניטשה עצמו היה דוגמא לאדם אותנטי (וגם שילם מחיר עצום – הוא יצא מדעתו). על קברו של יצחק שדה בגבעת ברנר כתוב: "חוצב, אמן ורע, מצביא, חלוץ בהתגוננות, במאבק ובשחרור", והוא אכן היה כל אלה. גם גורדון וגם שדה שילמו מחיר אישי על ייחודם, על אי ההליכה בתלם, על הדוגמה האישית שנתנו, וגם הם קבעו תג מחיר גבוה לחפצים ללכת בעקבותיהם.
אותנטיות יכולה להיות כמובן גם שלילית. אפשר להיות אמיתי ואמין וגם בן בליעל (שלא לדבר על ביטויים גסים יותר. זה מזכיר לי שעד גיל 8 המילה הגסה ביותר שידענו היתה "פויה", ואז הגיעה חברת הנוער....). דוגמאות לכאלה לא תתקשו להעלות בעצמכם.
אם לחזור לקיבוצים של היום, רובנו פשוט חדלנו מלעשות את הדבר הנכון- איש איש לפי השקפת עולמו, אם יש לו בכלל כזאת – ואנו מסתפקים בלעשות את הנוח. יתכן והמעטיםהמתעקשים להיות אותנטיים, לעשות את "הנכון" גם אם הוא דורש מחיר אישי, הם חברי קיבוצי המחנכים ובוגרי קבוצות הבחירה, הפזורים ברחבי הארץ ופועלים בתוך קהילות הצמאות ל"סחורה" שיש בידי צעירים אלה לספק. מעבר להם יש קיבוצים בודדים וקטנים, כמו לוטן האקולוגי או הקופה הפתוחה של סמר, אבל אלה רק איים בזרם. קל יותר להיות אותנטי, כולל תג המחיר הנדרש, כשאתם אדם בודד או גוף קטן והומוגני. זה קשה הרבה יותר לגוף גדול והטרוגני כמו התנועה הקיבוצית כולה. לכן אנו במקום שהננו.
דני ברזילי