Logo (1).png

סלמנדרות בתק"ץ

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  סלמנדרות בתק"ץ
 
 
 

מהו מחסום רבייה והתמיינות מינים ביולוגיים, ולמה הקיבוצים מתאימים למודל הזה


בעמק סאן חואקין שבקליפורניה מצויה קבוצת מינים של סלמנדרות העונה להגדרת "מיני טבעת". ההגדרה המקובלת למין ביולוגי, של ארנסט מאייר הגרמני, היא: "קבוצה של אוכלוסיות טבעיות היכולות לקיים ביניהן קשרי רביה ולהוליד צאצאים פוריים". במילים אחרות – אנחנו והשימפנזים איננו בני אותו מין מפני שאין גבר אנושי יכול להוליד צאצא משימפנזית, וגם לא להפך (למרות שיש ממכרי המוכנים להישבע שראו בעיניהם תוצאות של זיווג כזה). כידוע לכולנו סוס ואתון או חמור וסוסה יכולים אמנם להעמיד צאצא – הפרד – אולם הוא עקר ואינו יכול להמשיך את מין הפרדים. "מיני טבעת" כמו הסלמנדרות הנ"ל הם קבוצת מינים בהם אוכלוסיה א' יכולה להתרבות עם ב', קבוצה ב' יכולה עם ג', ג' עם ד', אבל א' אינה יכולה להתרבות עם ד' מפני שהמרחק הביולוגי ביניהן כבר גדול מדי. הם מהווים בעיה לביולוגים, המתקשים לומר היכן בדיוק עובר "המחסום הרבייתי" המפריד בין מינים.


אני מניח שאלה מביניכם הרגילים אלי כבר ניחשו את ההקבלה לקיבוצים, אבל נמשיך. התמיינות הוא התהליך בו שתי אוכלוסיות של מין אחד מתפצלות למינים נפרדים. בדרך כלל זה קורה עקב הפרדה גאוגרפית, המונעת קרבה ביניהן וגורמת לכל אוכלוסיה להתחיל להתאים עצמה אבולוציונית לתנאי הסביבה השונה בה היא חיה - לתנאי חום, לחות, אור וגובה אחרים, עד שההבדלים מצטברים לחוסר יכולת להתרבות אלה עם אלה. כך נדידת היבשות בודדה כידוע את עולם החי בדרום אמריקה מזה של אפריקה, וגם את אוסטרליה מאסיה, וגרמה להווצרות מינים חדשים. תורת המיון הביולוגי נקראת טקסונומיה ומייסדה, קארולוס לינאוס השבדי מן המאה ה- 18, קבע היררכיה של חלוקה, ששני השלבים התחתונים בה הם סוג ומין, למי שלימודי הביולוגיה בתיכון עדיין זכורים לו. לסוג "הומו" למשל יש כמה מינים, כמו הומו-סאפיינס והומו-ניאנדרטליס, וממצאים חדשים העלו מחדש את הויכוח האם היו לפני 30,000 שנה הזדווגויות בין שני מיני האדם הללו, והאם היא היתה אפשרית בכלל.


הקיבוצים היו פעם ללא ספק מין אחד. זה בא לביטוי בסדרי חיים דומים יחסית, ובעובדה שכאשר זכר ונקבה בני המין "קיבוצניק" מקיבוצים שונים התחתנו יכול היה הוותרן מביניהם לעבור לקיבוצו של העקשן ולקחת איתו את זכויותיו שצבר במחוז ילדותו, כלומר מבחינת צבירת הזכויות (ותק, לימודים, טיול לחו"ל) ראו בכל הקיבוצים יישות אחת, מין אחד. באופן פרדוקסלי, דווקא מול מגמת האיחודים בין התנועות, החלה תופעת "התמייניות" בין הקיבוצים עצמם. כיום ניתן לדעתי בהחלט להגדיר את התנועה הקיבוצית, כמו את הסלמנדרות, כ"מיני טבעת" – קבוצה א' קרובה ל- ב', שקרובה ל- ג', שקרובה ל- ד', אך המרחק בין א' ל- ד' הוא כה גדול שספק אם ניתן לשייכם לאותו מין, אלא לכל היותר לאותו סוג (התיישבות כפרית).



יש לומר עוד זאת: ההבחנה בעזרת מחסום הרבייה אינה תקפה למינים המתרבים באופן א-מיני, כלומר ללא הזדווגות בין זכר ונקבה, כמו החיידקים או צמחים המתרבים וגטטיבית. על שכאלה לא נוכל לומר לכן שמזיווג של אבא איחוד ואמא מאוחדת, או אבא תק"מי ואמא שמוצה, יצא בן עקר. ועוד: כדי לייצר ממשיכים מוצלחים ופוריים אין צורך בהכרח בזיווג בין גבר לאשה. תור הזהב של האימפריה הרומית היה מסוף המאה הראשונה ועד סוף השניה לספירה, בתקופת מי שנקראו "הקיסרים הנאורים" בשנים 96 עד 180. היו אלה נרווה, טריאנוס, הדריאנוס (זה ממרד בר כוכבא), אנטונינוס ומרכוס אורליוס, הקיסר שהיה גם פילוסוף סטואי. המשותף לכולם: הם הורישו את השליטה באימפריה לא לבנים ביולוגים אלא לבנים שבחרו לאמץ. כל ההסטוריונים שאני מכיר טוענים שיש קשר ברור בין עובדה זו לבין הצלחת האימפריה באותה תקופה. כאשר היורש אינו הבן הביולוגי, שעלול להיות לא-יוצלח כפי שהיו קליגולה או טיבריוס, אלא מישהו שנבחר בקפידה ומראש כמתאים לשלטון, יש סיכוי רב לתוצאה חיובית. כאשר את מרכוס אורליוס ירש בנו הביולוגי (קומודוס, הקיסר הרע מהסרט "גלדיאטור") ולא בן מאומץ נבחר, החלה התדרדרות האימפריה.


תופעת ההתמיינות תמשיך ותתחזק כנראה בין חצרותינו. באשר לפתרון האלטרנטיבי, האימוץ, הוא אינו תרופה לכך אלא אולי רק סיכוי מסוג אחר להישרדותו של המין הקרוי כפר קיבוצי. מועמדים לכך, מתוך החברה הישראלית, מוזמן כל אחד מכם להציע. והערה לכל המגיבים לטורי: לא כל דעה המובאת בהם היא משלי. לעתים קרובות יש בהם דעות או תאוריות של אחרים, המובאות כי הן מעניינות או חשובות. אנא עשו מאמץ להבחין בזה.



                                                                                                          דני ברזילי