Logo (1).png

רעיון גדול – מכשילים קטנים

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  רעיון גדול – מכשילים קטנים
 
 


גם לרעיון הטוב ביותר, יהיו מי שיכרסמו בו ויתנו מסמרים בגלגליו, מהאנציקלופדיה הגדולה ועד לחגיגות יובל לקיבוץ

בשלהי שנות התשעים, בפרוס חגיגות היובל לקיבוץ, עלה אצלנו שוב הרעיון למבצע חברתי טוטאלי – טיול קיבוץ לחו"ל. לא שהיה זה הטיול הראשון. קדמו לו שני סבבים של גיחות, אלא שהפעם דובר על טיול של שבועיים, וליעדים רחוקים כגון תאילנד ומרוקו. אכן רעיון גדול, אלא שמייד החלו להסתפח אליו מיני דא-עקא, כפי שאומר אחד מידידי. ויכוח ראשון נסב על גובה השתתפות הקיבוץ, ובהמשך – האם לתקצב גם את מי שנשאר בבית? מי זכאי לצאת (מועמדים? רק חברים? בני זוג)? מותר להזמין אורחים? מה לעשות עם איש מודיעין שאסור לו לנסוע למרוקו? אשתי כעת בהריון, למה לא נוכל לצאת לבדנו בשנה הבאה? באיזה מחזור יסע זה שאף אחד לא רוצה להיות איתו (היו חברים שחיכו לראות מי נרשם למחזור כזה או אחר, כדי להירשם לאחר) ותוסיפו כמיטב זכרונכם מטיולים כאלה בקיבוצכם. כדי לקצר סיפור ארוך – הטיולים אכן נערכו, רוב משתתפיהם חזרו מרוצים אך כאקורד אחרון עוד פורסם מכתב הכפשה על המארגנים, שהיה עלי לבדוק את הטענות בו. למרבה המזל, ובסיוע המשבר הכלכלי של 2008, נחסכה מאתנו הסאגה הזאת שוב בחג השישים, שעוד נחזור אליו.

פאריס, אמצע המאה ה-18, הזמן והמקום המועדפים עלי בהסטוריה. לה- ברטון, המו"ל המלכותי של צרפת, מעלה את הרעיון ליצור גרסה צרפתית לסדרה מילונית שיצאה באנגליה. הוא חיפש מועמדים לעריכה ולבסוף פנה לדני דידרו, ממובילי תנועת הנאורות. זה הציע לחבר אנציקלופדיה מקיפה ומקורית, בה ישתתפו טובי משכילי התקופה. אכן רעיון גדול, מה עוד שגויסו ליישומו ענקים כמו וולטיר, רוסו, מונטסקייה וד'לאמבר. הכרך הראשון יצא ב- 1751 אבל מייד החלו הצרות. האנציקלופדיה (בשמה המלא: "האנציקלופדיה, או מילון מוסבר של המדעים, האמנויות והמלאכות"), שנשאה גוון "מודרני" ואתאיסטי, הרגיזה רבים. ראשונים נזדעקו הישועים, שהפעילו לחץ  בחצר המלכות, שהוציאה  צו סגירה. לאחר הפצרות והבטחות הותר לדידרו להמשיך, אך צו סגירה נוסף הוטל ב- 1759, הפעם מטעם התביעה הכללית, בשל תוכן מטריאליסטי וכופר מדי. בנוסף לכך דלאמבר, עורך המשנה,  הסתכסך עם רוסו, כנראה על רקע ערך ביקורתי שכתב על ז'נבה, עירו של רוסו, ושניהם נטשו בזעם. מונטסקייה סרב לכתוב דווקא את הערך על דמוקרטיה וגם וולטיר היה בררן לא קטן. כל החבורה היתה נפגשת ב"קפה פרוקופ" שברובע סן-ז'רמן (עליו כתב אחד מהם שהוא "מקום שכשאנו יוצאים ממנו, יש לנו הרושם שאנו יותר אינטליגנטיים משנכנסנו", ממש כמו קפה כסית של פעם או דובנוב דהיום). למרות כל אלה יצאו עד 1765  17 כרכים, והמפעל הסתיים עד 1772. בסך הכל היו בה כמעט 72,000 ערכים ונמכרו מעל 4,000 עותקים, מה שהפך אותה ללהיט יחסי ולמפעל הגדול ביותר של תקופת ההשכלה באירופה. עוד רעיון גדול שכמעט וכשל עקב מסמרים קטנים.

נחזור לקיבוץ. לקראת חג השישים, השבעים או השמונים, מוצאים סוף סוף מישהו שמוכן להרים את הארוע. הוא (האמת – בדרך כלל היא) פונה לציבור ומבקש רעיונות כיצד ומה לעשות. אופס! טעות. היא תקבל כמה וכמה הצעות, שאת רובן יפסול צוות החג, מה שיכריח אותו להמציא למציעים נימוקים ותירוצים, שלא יתקבלו אבל יגרמו לאותם חברים להתרחק, בנוסח "לא רוצים אז לא צריך, תסתדרו לבד". בסוף יהיה חג, אבל בקושי, וכל הנעלבים יקטלו אותו רק כי לא עשו מה שהם הציעו. ומתחום אחר - יזמויות רבות בקיבוצים, למשל בתחום תעסוקת קשישים, הוגדרו גם הן בתחילה כרעיון יפה, אך סבלו לאחר זמן מכשלים דומים ומסמרים בגלגלים.



הפסיכולוגים יסבירו שיש לרובנו הטיה מולדת נגד רעיונות יצירתיים. אנו כמהים למבנה יציב, לוודאות, ודוחים כל מה שיסכן אותו. לכן הומצאו קורסים שלמים המלמדים אותנו כיצד להגדיל סיכוייו של רעיון חדש: לחבר אותו למשהו מוכר, לתת דוגמאות שהצליחו, לתת לשומע אשליה שהרעיון בא ממנו. מישהו הגדיר פעם ארבעה סימנים לכך שיש לכם רעיון גדול: אם הוא עונה על צורך אמיתי, אם אפשר להגדירו במשפט אחד, אם מי ששומע אותו יגיב ב"בטוח שכבר עשו את זה", ואם קמתם למחרת בבוקר ועדיין חשבתם שזה רעיון גדול. וכשהכל מתחיל לקרום עור וגידים, עדיין צריך להיאבק במכשילים הקטנים, שיעשו הכל כדי להפריע לכם, לעתים אפילו במסווה של רצון טוב.

                                                                                                דני ברזילי