או: בזכות ה"איכס". כיצד נשמור על מצב פנימי יציב למרות תנאים חיצוניים משתנים, ועל חשיבות הביקורת בחיינו, אפילו בקיבוץ
כולנו חשופים לביקורת כל חיינו – במשפחה, בעבודה, ביחסי חברות, בבילוי הפנאי. אנו נמצאים בעת ובעונה אחת משני צדיה: מעבירים ביקורת (על המורה, על תכנית הטלויזיה, על המזכיר או הנויניק) וגם סופגים אותה, על תפקודנו היומיומי. הדילמה ידועה עוד מימינו בתנועת הנוער – המבקר נוטה להצמיד לביקורת מטרה קונסטרוקטיבית, בונה ומתקנת. המבוקר יראה בה פעמים רבות תוצר של אי הבנת הנושא או של קנאה/ טינה/ קטנוניות. הבה נסכים לפי שעה שהייעוד המרכזי של הביקורת הוא החזרת או הבאת המבוקר לתפקוד תקין יותר, וכעת אפשר לעבור לדבר על הומיאוסטזיס.
הומיאוסטזיס אינו שם של מחלה. למרות שהמקור הוא יוונית (מצב דומה) היא שייכת למאה העשרים. זהו שם כולל לתהליכים בעזרתם שומר גוף חי על יציבות פנימית, בפני שינויים והשפעות מהסביבה החיצונית. את המושג טבע וולטר ב. קנון מביה"ס לרפואה של הרווארד בשנת 1932, ובניסוח שלו אלה "ההסדרים הפיזיולוגיים השונים המשמשים להשבת המצב התקין בגוף, לאחר שהופר". הסבר ברמת בית ספר (או כפי שאומר אבי: בשביל קיבוצניקים זה מספיק): הגוף שלנו זקוק לטמפרטורה קבועה פחות או יותר (36-40 מעלות), למים, רמת מליחות, סוכר, סידן, חמצן וחלבונים קבועים או בפערים נסבלים מהנורמה. כאשר הסטייה גדולה מדי החיישנים, ולא ניכנס כאן לפירוט האנטומי והכימי, מעבירים את המשוב השלילי הזה לגוף, אנו חשים קור או חום, צמא או סחרחורת, ויש לגוף מנגנונים לתיקון המצב, החל מרמת התא הבודד, דרך הרקמה או האיבר ועד לגוף כולו. לכן האישונים מתכווצים באור חזק, ואינסולין מופרש לשמירת רמת הסוכר. אי הצלחת התיקון עלולה להסתיים במצב שאחריו הדבר היחיד שניתן לתקן הוא הכיתוב שעל המצבה. הדבר דומה לנהג הנוסע ברכב ומתקן את מצב ההגה או ההילוכים בהתאם לסיבובים או לעליות בכביש. תיקון לא מדויק של ההגה עלול להסתיים גם הוא בכיתוב על מצבה.
הומיאוסטזיס, השגת יציבות פנימית כהגנה מפני תנאי מטוטלת חיצוניים, מוכרת גם בתחומים נוספים: בפסיכולוגיה משמעותה המאמץ להשגת מצב נפשי מאוזן גם כאשר הצרכים הבסיסיים שלנו, מזון ושינה, נמצאים במחסור (ענין הסקס שנוי במחלוקת. עובדה שיש המתקיימים בלעדיו). בכלכלה ידוע חוק ההיצע והביקוש השומר על מחירים קבועים יחסית ומגיב לתמורות חיצוניות. במדעי הסביבה מדובר על יחסי הגומלין בין החי לסביבתו ברמה המקומית של בית גידול- מערה או קן, ברמה האזורית של הסביבה- מדבר או יער, וברמה הגלובלית – כד"א כולו. בכל אחד מהתחומים יש חשיבות רבה למהירות התגובה ולדיוקה. כאשר התגובה איטית מאד, לאורך דורות, נקרא לזה אבולוציה, ובכלכלה יש לומר שהתהליך תלוי גם בהרכב הקואליציה או בשאלה מי יהיה נגיד הבנק הבא.
אז מה בין אנטומיה, אקולוגיה וקיבוץ? הרמה הראשונית ביותר של תגובה בעקבות משוב שלילי מתבצעת באנטומיה בתא היחיד, באקולוגיה- בבית הגידול, ובקיבוץ – אצל החבר. אנו מקבלים משובים מיחסים בתוך המשפחה או עם שכנינו, וצריכים גם להגיב לתמורות בגיל, לשינוי מקום עבודה, שינוי בשכר או בתקציב וכמובן במצב בריאותנו. רמת הביניים באנטומיה היא הרקמה או האיבר, באקולוגיה האזור, ובקיבוץ – מקום העבודה, הועדה שאני פעיל בה או צוות שנטל על עצמו משימה. הענף/ העסק צריך להגיב לשינוי בביקושים, במחירי התשומות ותנאי הסחר – כולם חיצוניים לו. ועדת תרבות צריכה להתאים עצמה לפתיחת אולם מופעים אזורי או שינוי שעות שידור של תכניות פופולריות, וועדת קליטה – לעליה באבטלה או במחירי הדירות הדוחפת עוד משפחה לחזור אלינו. השלב העליון הוא הגוף כולו, כדור הארץ ואקלימו הגלובלי, והקיבוץ כאגודה. כאן עליו להגיב ללחצים חיצוניים כגון שינוי מדיניות הקרקעות של רמ"י, החלפת רשם האגודות או שר החקלאות, שינויי חקיקה הנוגעים לקרנות פנסיה וסיעוד, לחץ בטחוני ועוד ועוד.
כמו בתא, ברקמה או בגוף כולו, כמו במערה, ביער או ביבשת, גם אצלנו המשוב רצוי שיהיה נכון, והתגובה תהיה מדוייקת ומהירה. משוב היא מילה מודרנית ומכובדת יותר לביקורת, אבל המהות נשארה. המשוב החיובי נחשב מאד בקרב פסיכולוגים ומחנכים, באשר הוא מחזק את הצדדים החיוביים ואת הדימוי העצמי, אבל ככל שמדובר בהתמודדות מול לחצי הסביבה – המשוב השלילי רלוונטי הרבה יותר. נזכור את אותו ילד שהוריו חשבו שהוא אילם עד שבגיל 5 הוא אמר "איכס" על דייסת הסולת, וכאשר נשאל למה עד עתה לא דיבר היתה תשובתו – עד עכשיו הכל היה בסדר. בזכות המשוב, ה"איכס" הזה, יש סיכוי שגם בעתיד הדייסה תהיה בסדר.
דני ברזילי