Logo (1).png

סקס, אלטרואיזם וקבוצה

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  סקס, אלטרואיזם וקבוצה
 
 

שאלתם פעם את עצמכם- מדוע אנו עושים סקס (מומלץ לשאול לא בעת המעשה, אלא 
קצת לפניו או אחריו)? המונח הביולוגי לסקס הוא "רבייה זוויגית", כלומר התלכדות תאי מין מזכר ונקבה כדי ליצור צאצא. בטבע יש יצורים רבים המתרבים דווקא באופן אל-זוויגי, כשהצאצא הוא של הורה יחיד. האבולוציה נתנה יתרון לרבייה המינית מפני שבדרך זו כל קטנטן זוכה לתורשה משני הורים, בהרכבי גנים שונים, מה שיוצר שונות וסיכוי למוטאציות, המעניקה יתרון בהסתגלות לסביבה ולברירה הטבעית. אבל רבייה מינית דורשת הקרבת אנרגיה, בחיפוש אחר בן/ בת הזוג ובמעשה ההזדווגות עצמו. העובדה שלמרות זאת היא קיימת ומנצחת מהווה עוד דוגמה טובה להקרבה מצד הפרט לטובת הצלחת המין או האוכלוסייה כולה. הטבע מעודד הקרבה זו בהעניקו לנו אורגזמה בעבורה. אז אפילו הסקס הוא סוג של אלטרואיזם? ומה לזה ולקיבוץ? אני חוזר לנושא הזה מפני שסיימתי השבוע את קריאת "מחיר האלטרואיזם" הנהדר של אורן הרמן.

בתורשה אפשר לזהות היררכיה: גנים, פרטים, קבוצות ואוכלוסיות. בהכללה מלמטה למעלה - גן יכול להישרד ולעבור באבולוציה באמצעות ניצחון על גנים אחרים בתוך הפרט, או ע"י סיוע לפרט אחד לנצח פרט אחר בקבוצה, או בעזרה לקבוצה אחת לגבור על אחרת בתוך אוכלוסייה מסוימת. מחקרים, גם בתורת המשחקים וגם במציאות בטבע, מראים שקבוצה של פרטים שבה כולם אלטרואיסטים, תתפקד טוב יותר מקבוצה שבה כולם אגואיסטים. מצד שני- אלטרואיסט בודד בקבוצה של אגואיסטים יהיה טרף קל, ואגואיסט בודד בקבוצה אלטרואיסטית יפיק מכך תועלת רבה כי ירמה את כולם. כלומר כקבוצה יש לאלטרואיזם יתרון אך כמיעוט בקבוצה היתרון עובר לאגואיסט. אז במה תבחר הברירה הטבעית? האלטרואיזם מוריד את מותאמות וסיכויי הפרט בתוך קבוצה אך מעלה את המותאמות הכוללת של הקבוצה, לכן כשהברירה בין קבוצות חזקה מזו שבתוך הקבוצה, יש לו לאלטרואיזם סיכוי. כך לימדונו פישר, מיינרד סמית, המילטון ואחרים והמעוניין ייצא וילמד.

לקבוצת ניסוי של סטודנטים ניתנו מאה שקל לכל אחד, עם רשות לתת חלק מהסכום לזולת אנונימי, על פי החלטה בלעדית של הסטודנט וללא כל תמורה. והנה- כמות הכסף שתרם כל אחד תאמה במידה רבה את מציאותו או העדרו של גן לקולטן עצבי של החומר אוקסיטוצין במוח. מסקנה – האלטרואיזם נמצא בגנים, או לפחות גם בגנים. מחקרים אחרים הראו שהברירה הטבעית תיתן יתרון לפרטים המשתפים פעולה, כפי שלמדנו מעבודתם של אקסלרוד ואחרים על דילמת האסירים ודומיה, ונצחונה של אסטרטגיית "מידה כנגד מידה" שלו.

אם אכן יש "דטרמיניזם גנטי" לפיו האלטרואיזם מוטבע בגנים שלנו (זוכרים את דוקינס ו"הגן האנוכי"?), אין צורך במוסר ואין לו ערך ממשי, מפני שמוסר כרוך בבחירה חופשית, ותורשה גנטית מייתרת אותה. פה נכנסות כמובן השאלות המוכרות של האם אנו יצירי התורשה או שמא של תרבות וסביבה. חשוב לומר בהקשר זה שבביולוגיה נחשבת רק התוצאה, כלומר האם הגן או הפרט שרד והתרבה או לא, ואילו בדיון המוסרי אנו מחשיבים מאד את הכוונה, ומותר האדם מן החיה הוא בהפעלת שיקולים וכוונות. אני אעזור לזקנה לעבור את הכביש למרות שבגילנו זה לא ישפיע על סיכויי התורשה לא שלי ולא שלה.

בעלי החיים אינם יכולים לבחור לעשות משהו בניגוד לטבעם. האדם לעומת זאת יכול, למשל לבחור אם להיות צדיק או רמאי. הסיבות המקובלות לאלטרואיזם בטבע הן קרבה משפחתית – בני משפחה המקריבים עצמם לטובת בעלי גנים משותפים, וגם הדדיות נוסח "אני אגרד את גבך, אתה תגרד את גבי" כלומר מתן טובה בציפייה לקבלת גמול עתידי מהזולת. אפשר להוסיף גם חשש מצעדי ענישה מצד המשפחה או הקבוצה, אך חשש זה יהיה רלוונטי רק בתנאי שכבר קיימת בקבוצה נורמה אלטרואיסטית, הכוללת גם עונשים למפירים אותה (ממש כמו תקנון בקיבוץ, בתנאי שאוכפים אותו). על כן התפתחו, גם בעולם החי וודאי אצלנו, שיטות הונאה: איך להיראות אלטרואיסט בלי להיות באמת כזה ובלי לשלם את המחיר הכרוך בכך. בעקבותיהן התפתחו גם שיטות לגילוי והענשת הונאה, וחוזר חלילה. יתכן ונוחי דנקנר הוא דוגמה טובה למי שהצליח להיראות כאלטרואיסט, והוא באמת הרבה לתרום, אבל את המחיר על כישלונו נשלם כולנו.

והקיבוץ? הרמן מצטט את דרווין שכתב בערך: "מי אשר יבין את הבבון, יתרום לפילוסופיה יותר מלוק (גדול הפילוסופים הבריטים)". כמו להקת הבבונים, גם הקיבוץ לא יתקיים אפילו שעה ללא תרומה של הפרט למען הקבוצה. ואם בבון, נשמע לכם קצת בית"ר ירושלמי, אפשר להסתפק בסוריקטות.


                                                                                                            דני ברזילי