בשנת 1967 עשה הסוציולוג האמריקאי סטנלי מילגרם ניסוי שנכנס להסטוריה: הוא שלח חבילות למאות תושבים בארה"ב עם בקשה להשתתף בניסוי חברתי. אלה שהסכימו קיבלו הנחיה לגרום לכך שהחבילה תגיע לאדם רחוק ואנונימי מבחינתם ע"י שליחתה למי שלדעתם יוכל לקרב את החבילה ליעדה. השערת המחקר של מילגרם היתה שיידרשו עשרות מתווכים עד שהיא תגיע. להפתעתו - בניסוי השני הגיעו 42 מתוך 160 חבילות ליעדן, כשהמספר הממוצע של מתווכים לכל מסלול שהושלם היה 5.5. בעקבות הניסוי טבע מילגרם את הביטוי "העולם הקטן" והופק גם סרט בשם "שש דרגות הפרדה", והביטויים הללו נכנסו למילון של כל איש שיווק ותקשורת. בשנת 2003 נערך מחקר משלים באוניברסיטת קולומביה, עם עשרות אלפי משתתפים ממספר מדינות. נמצא שרמת ההפרדה (כלומר מספר המתווכים הדרוש כדי להעביר מסר) היתה בממוצע 5 מתווכים אם האדם הראשון והאחרון היו מאותה מדינה, ו- 7 אם היו ממדינות שונות.
למה אני מספר לכם זאת? מפני שזהו הרעיון העומד בבסיסם של פייסבוק וכל יתר הרשתות החברתיות, וה"פוסט" בכותרת אינו במובן של "אחרי" (כמו פוסט-מודרני או יש שיאמרו גם פוסט-קיבוץ) אלא הוא התוכן שקרוב לארבעה מיליון ישראלים, כולל הקיבוצניקים, מקלידים תכופות ברשת. חובה עוד לומר שעל מילגרם נמתחה גם ביקורת (כגון למה לא נכללו מסלולים שלא הושלמו?) וכן שאת הרעיון של שש דרגות ההפרדה העלה עוד ב- 1929 הסופר ההונגרי פרידיש קארינתי, אבל הרשת החברתית במונחים שאנו מכירים התפתחה כמובן רק עם הפיכת האינטרנט לכלי תקשורת מרכזי, שלושים שנה לאחר אותו ניסוי.
הפייסבוק, כמו גם הטוויטר, הבלוגים, הויקיפדיה ועוד ועוד – כולם חלק מעולם ה- 2.0 web שמשמעותו הדדיות, רב כיווניות וביטול ההיררכיה בין ספקי ומקבלי ידע. הוא עשה מהפכה בדרכי העברת המידע האקדמי, החדשותי, החברתי, הרכילותי והעסקי, כאשר כולנו הפכנו עתונאים, מורים, משווקים, צלמים ומה לא. עד לפני זמן לא רב החזקתי בדעה שפייסבוק הוא התשובה לשאלה של הביטלס ב"אלינור ריגבי" הנפלא: All the lonely people, Where do they all belong? אבל מסיבות מעשיות כלשהן הצטרפתי השנה, יש לי מספר חברים שאני מתבייש לומר אותו ומספר הפוסטים שכתבתי הוא חד ספרתי. אז מה אני בכלל נדחף לנושא? לרוסים, אנשים מעשיים שכמותם, יש אמרה: "למה כדאי להתאהב ממבט ראשון? כי זה חוסך זמן". לא התאהבתי בפייסבוק לא ממבט ראשון וגם לא בשני, הטוויטר מיותר עבורי כי אם מאפשרים לי טור של 3000 סימנים, למה להסתפק ב- 140? אבל הויקיפדיה באמת חוסכת זמן, ובה אכן התאהבתי.
הנה שלושה מאפיינים מבניים של כל רשת חברתית, והקורא מוזמן לעשות לכל אחד מהם גם "לייק" אבל בעיקר למצוא השלכות והשוואות לחיינו בקיבוץ: א. צמתים – לכל רשת יש מספר אנשים במרכזה המהווים צמתים, דרכם עוברים מידע ומשאבים, מה שמעניק להם כוח רב, למשל לזירוז או מניעת מידע. ב. צפיפות – היא היחס בין המון הקשרים האפשריים ברשת לבין הקשרים הקיימים בפועל. ככל שמקדם הצפיפות גבוה עולה לכידות הרשת. ג. עצמת הקשרים – מהי רמת האינטימיות והאמון בין הפרטים המרכיבים אותה? נמצא למשל שדווקא הקשרים ה"חלשים" חשובים לשם שיתוף במידע מגוון, שאינו מוכר לפרט אשר רגיל לקבל מידע רק מסביבתו הקרובה.
לגודל הרשת, כמו לגודל הקיבוץ, יש יתרונות וחסרונות דומים. היתרונות הם הטרוגניות, גיוון ויותר משאבי מידע זמינים. החסרונות המרכזיים הם שברשת גדולה הפרט צריך להקדיש יותר משאבים למימוש ציפיות הדדיות ורמת האינטימיות יורדת. נמצא למשל שאדם רגיל מתאים להתנהל ברשת של עד 150 קשרים משמעותיים, וגם שלנשים יש יותר קשרים ברשתות, ובהתאמה – גם יותר עומס נפשי. מחקר אירופי משנת 2009 מצא ש- 87% מהמשיבים עליו ענו שהם מכירים אישית את חבריהם ברשת. מחקר בישראל מצא שהערבים הישראליים משתמשים יותר מהיהודים בפורומים, צ'טים ובלוגים, דווקא בגלל בידודם היחסי. לא מצאתי, למרות מאמצי, שום מחקר על התנהגות הקיבוצניקים ברשתות החברתיות האינטרנטיות. הנה אתגר למכון לחקר הקיבוץ באונ' חיפה. אני מוכן אפילו לזרוק כאן שתי השערות מחקר: השתתפות הקיבוצניקים ברשתות הללו נמוכה מאשר בכלל האוכלוסיה שבמצב סוציו-אקונומי דומה, ומרבית החברים שלהם ברשת אינם מחברי קיבוצם שלהם. את ההסברים כבר ידביקו החוקרים עצמכם לתוצאות, יהיו אשר יהיו. לכל היותר ההשערות הללו יתבדו, כמו שקרה למילגרם, והוא הרי נכנס להסטוריה.
דני ברזילי