בשנת 1963 הוכתרה הפרה "זמירה" מרפת הקיבוץ שלי כאלופת הארץ בתנובת החלב. בשנה שלאחריה תנובתה ירדה במקצת, וגם המיקום. הציון בבחינה של הסטודנט במועד א' עמד על 65. במועד ב' הוא עלה ל- 75. עמרי כספי קלע במשחקו הראשון העונה ביוסטון ב- 90% מהשדה. בשלושת המשחקים הבאים הוא ירד ל- 50%. אשתקד מתו בקיבוץ "חרוצים" 4 חברים. השנה אף לא אחד. מה המשותף לכל אלה והאם יש להם הסברים וסיבות? הנטייה הראשונה של כולנו היא לחפש סיבות בנרות, אבל דניאל כהנמן ("לחשוב מהר, לחשוב לאט" ממנו כבר ציטטתי) טוען שההסבר המשותף והנכון לכולם הוא תסוגה (נסיגה) אל הממוצע.
נאמר שממוצע המיקום של זמירה שלנו בשנות השישים היה בעשיריה השניה. טבעי שאם בשנה מסויימת היא דורגה ראשונה, בזו שאחריה היא נסוגה, כדי להתחבר לממוצע. כספי קולע בממוצע 55%, המשחק הראשון היה יוצא דופן מאד ולכן לנסיגה אין סיבה מלבד חזרה לממוצע. הסטודנט שלנו מקבל בממוצע ציון 80, לכן טבעי שהציון הנמוך הראשון תוקן בהמשך. בקיבוץ חרוצים נפטרים בממוצע 2 חברים בשנה, לכן (ותמשיכו לבד...).
להצלחה או כישלון של אדם, ואפילו לעתים של קיבוץ שלם, במשחק, מבחן או אתגר, יש בדרך כלל שלושה גורמי יסוד: כשרון, מאמץ/ תרגול, ומזל. המזל כולל אוסף של גורמים שאינם בהכרח ממוזלים כשלעצמם אך הופעתם דווקא בארוע זה ולא אחר – כן. זה יכול להיות כאב ראש במועד א', תחמיץ מוצלח במיוחד בשנה ההיא ברפת, שומר חלש על כספי במשחק הראשון, תאונת דרכים בה מצאו מותם 3 חברים. הסיכוי שגורמים אלה (או צרוף ממוזל אחר) יחזרו בכל פעם קלוש מאד, ולכן כל סטטיסטיקה נוטה להתיישר, לחזור לממוצע שלה. את התופעה הזאת, שמצד אחד נראית כמובנת מאליה ומצד שני מנוגדת לשכל הראשוני שלנו, המחפש תמיד סיבות או הסברים מעניינים ולא טריוויאליים, גילה פרנסיס גלטון האנגלי, שכבר הוזכר פה בנושא חכמת ההמון (זוכרים את הניחוש על משקלו של השור?).
הכלל שמנסח כהנמן הוא שכאשר המתאם בין שני נתונים (ציונים, הישגים) אינו מושלם, תהיה בהכרח נסיגה אל הממוצע. דוגמה אחת: מקובל לומר שנשים אינטליגנטיות מאד יינשאו לגברים אינטלגנטיים פחות. לכאורה אפשר לחפש לכך הסברים פסיכולוגיים, כלכליים ועוד, אבל אם נבין שהממוצע המצורף של ה IQ לזוג הוא כ- 210, והאישה נטלה ממנו 130, הכרח מתמטי הוא שבן זוגה יהיה טיפש יותר (אבל גם פיקח, שהצליח לתפוס אשה כזאת). זה לא יקרה תמיד, הזוג מארי ופייר קירי או פרנקלין ואלינור רוזוולט מדגימים את היוצא מן הכלל, אבל לרוב כן, ונוכל לנסח פראפרזה על הקלישאה הידועה ולומר שמאחורי כל אישה מצליחה עומד גבר טיפש....
לנסיגה הזאת לממוצע, אומר לנו כהנמן, יש הסברים (מזל, צרוף תנאים מסויים) אך אלה אינם מספקים בדרך כלל את דרישותינו לסיבה, לתשוקה לדעת "למה?". לכן אם מנכ"ל המפעל יסביר באסיפה או בדירקטוריון שהתוצאות השתפרו השנה לעומת אשתקד רק מפני שהשנה שעברה היתה כשלון , הוא יתקל בהרמת גבות. לכן אם הילד שלי הביא ציונים נמוכים מהרגיל אצלו בשליש הראשון, אני "ירדתי" עליו והציונים אכן עלו בשליש השני, אין זה בהכרח בגלל תגובתי. סביר יותר שפשוט הממוצע התיישר (אגב- הדברים נכונים גם אם אגיב אחרת, בחיזוקים חיוביים למשל). לכן גם אם ניתן פרס לעובד מצטיין על ביצועיו השנה, אל נתפלא אם בשנה הבאה ביצועיו ירדו. לכן גם נכונה הקלישאה הספורטיבית שיותר קשה לשמור על תואר אליפות מאשר להשיג אותו לראשונה.
האם עלינו להפסיק להעניק פרסים או נזיפות? ודאי שלא. הפרס הוכח כגורם מוטיבציוני יעיל, וראו "המירוץ למיליון" או "האח הגדול" (ממנו רחקתי כמו מאש). גם נזיפה ועונש יעילים לעתים, אבל במקרים רבים השיפור או הנסיגה בביצועים היו קורים גם סתם ככה, ללא גורם נראה לעין, חוץ מהכלל הסטטיסטי הזה, והשפעתו תהיה משמעותית יותר ככל שהחריגה של הביצוע המצטיין או הכושל מן הממוצע היתה רבה יותר. המשוררת אמילי דיקנסון אמרה ש"ההצלחה מתוקה יותר עבור מי שלא הצליח מעולם". האם חצבה זאת מנסיונה? רק 8 מתוך 1776 שיריה פורסמו בעודה בחיים. לא היה לה כלל ממוצע לסגת אליו, אבל קל להזדהות איתה כי "הפעם הראשונה" מתוקה וזכורה לכולנו יותר מכל אלה שבאות בעקבותיה.
דני ברזילי