כולנו מוקפים בממים, חיים ביניהם, יוצרים אותם ובעיקר - מעבירים אותם מאיש לרעהו. מי שאינו מודע לכך, זה כנראה מפני שטרם נחשף לתאוריית הממים, תאוריה שהיא בת פחות מארבעים שנה, המספקת הסבר מרתק על התפתחות התרבות וזרימת הידע.
ההגדרה המקובלת ל"מם" היא: "יחידת מידע המשתכפלת ועוברת מאדם לאדם, ישירות או בסיוע מתווכים" (ספרים, אינטרנט וכו'). ממציא המושג הוא הביולוג וחוקר האבולוציה המפורסם ביותר בימינו – ריצ'רד דוקינס, בספרו "הגן האנוכי" (1976). הרעיון הוא שמושגים ופרטי מידע דומים במהותם לגנים: הם משתכפלים, מועתקים, שורדים ומתרבים כמוהם. הוא בחר במילה מם (meme) כקיצור של "מיממה" ביוונית, שפירושו חיקוי, וגם כי היא מזכירה את memory האנגלי ואת meme (=אותו דבר) הצרפתי. האינטרס העליון של המם, כמו של הגן, הוא להשתכפל ולהגדיל את תפוצתו. דוגמאות לממים: תאוריות חברתיות (קומוניזם, ליברליזם), דתות, ממים טכנולוגיים (מחשב, מהדק סיכות), רעיונות מופשטים (צדק, חופש, טרור), סרטים, סלנג, אופנת הקעקוע, הטוורקינג (ראו משמאל), ישויות כמו דרקון, או מפלצת הפסטה המעופפת ועוד. למעשה גם רעיון המם עצמו הוא בגדר מם.
יש היבטים רבים בהם הממים מחקים את הגנים: שניהם מתפתחים בדרך של אבולוציה – נוצרת מוטציה היוצרת מצידה גיוון בתכונות, מה שמאפשר לפרטים הנושאים את התכונות המתאימות ביותר לסביבה לשרוד ולהתרבות טוב יותר. לשניהם אין כיוון מתוכנן ומוכתב מראש, שניהם סובלים מ"סחף", ממטי או אבולוציוני, כלומר משינויים תוך תהליך השכפול, במיוחד אם הוא קורה בתנאים קשים. ולבסוף - על שניהם אפשר לומר שהם "משתמשים" בבני האדם בכדי לעבור ולהתרבות.
נוצר כבר תחום מחקרי שלם – הממטיקה - ובו מושגים שנשאלו מהביולוגיה אל חקר התרבות, כגון אסוציאציה ממטית (כפי שהמם "מקדונלד" בא עם אסוציאציה לצהוב, כך המם "קיבוץ" יבוא עם אסוציאציה לרפת). יכולת השרידות וההתרבות של מם מושפעת לא רק מאמיתותו או יעילותו הכלכלית, אלא גם מגורמים אחרים כגון הפחד, השמחה או התקווה שהוא מעורר (כמו ברכה מהרב פינטו?), צנזורה המופעלת עליו או שיוכו לתרבות מצליחה, כמו קוקה קולה שהפכה לסמל האמריקניות. ההבדל הגדול בין מם לגן הוא שלממים אין גנוטיפ, אין דפוס ד.נ.א. קשיח הקובע את הפנוטיפ – את התכונות הנראות. יש להם רק פנוטיפ. לכן אפשרית בהם הורשת תכונות נרכשות, באופן למארקיסטי, דבר שהוא מחוץ לתחום ברוב האבולוציה הביולוגית (להמחשה: נפח המפתח שרירים לא יוריש אותם לבניו. גם ברית מילה לא עוברת בתורשה, אבל רפורמות דתיות או שדרוגים במחשב – כן).
האם הקיבוץ הוא מם? הוא התגלמות המם. האִם-אִם- אִמא שלהם. הוא נוצר במוחם של אנשים כרעיון, מושג, תוכן מידע. הוא התחיל מדגניה והתרבה עד למאות, הוא עבר מוטציות שחלקן שרדו וחלקן לא, ועבר סחף של שינויים בעת ששוכפל מקיבוץ לקיבוץ. אפילו התמורות והשינויים שלו היו קרבן לסחף (רשת בטחון, ערבות הדדית, שיוך דירות – אינם זהים היום למה שהיו לפני 15 שנים). הוא כמובן גם מוצף אסוציאציות, שהרפת היא רק אחת מהן. תוסיפו מתנדבות, סמים, דיבור עילג, כובע טמבל, גן עדן לילדים, כלבים, קלנועיות, שלווה, דשא ועוד כרצונכם. יש לו צאצאים הדומים זה לזה אבל גם שונים: קיבוץ עירוני, חבורות בוגרים, קיבוץ רפורמי ועוד. כיוון התפתחותו לא היה מוכתב ולא ידוע מראש, ממש כמו באבולוציה הביולוגית. השינויים בו היו גם כתוצאה מתכונות נרכשות ולא רק תוצאת הדפוס הגנטי בלידתו, ולכן שינויים שקרו בחיי קיבוץ בודד, עברו הלאה. יכולת ההישרדות שלו הושפעה מאופנות ואוירה ציבורית בתקופות שונות.
מה יקרה למם הקיבוצי בעתיד? סוזן בלקמור (הרצאה שלה ב- TED , מתורגמת, מומלצת) מדברת על "האדם כמכונת ממים". היכולת האנושית לחיקוי, ללימוד, העתקה והעברה של מושגים ומידע, הפכה אותנו לכלי משוכלל בידי הממים, כפי שגופנו, על פי דוקינס, הוא כלי להפצת הגנים שלנו. כמות הממים ה"דורשים" שכפול הלכה וגדלה בתולדות האנושות והיא אחד הגורמים לגידול המוח האנושי. בלקמור הכניסה גם את המושג "טמים" – טכנולוגיית ממים: כיום גם כוחם של מחשבים ללמוד ולהעביר מידע באופן עצמאי הולך וגובר. יש סיכוי רב שהמחשבים, והמכונות סביבם, יחליפו אותנו כמכונת הממים, כאמצעי שכפול המידע העתידי. בעתיד כזה וריאציות מסויימות של המם שהוא קיבוץ יאוכלסו אולי ע"י אינטלגנציה מלאכותית ורובוטים. זה מרתק אמנם, אולם הניחוש שלי – גם בקיבוץ כזה האסוציאציות המיידיות יהיו עדיין פרה וקלנועית.
דני ברזילי