הָראו לי רכז תרבות קיבוצי אחד שאינו מתלבט בשאלה כיצד למצוא מתנדבים לארגון פסח, סוכות או שבועות. לחלופין - אנא הציעו שיטה לגרום לחברים ואורחיהם לחנות רק היכן שמותר, לקנות מוצרי בריאות בכלבו, לצמצם את צריכת המים/ החשמל או לתרום דם.
1. קראתי ב"כלכליסט" שבשדה התעופה סחיפול שבאמסטרדם צוייר זבוב שחור במרכז האסלות בשירותי הגברים. אתם (האם גם אתן?) ודאי מנחשים למה: ההנחה היתה שהאדונים הנכבדים יכוונו, אפילו באופן בלתי מודע, את הזרם לפגיעה בזבוב, ובכך יתיזו פחות לצדדים. זה עבד. קוראים לשיטה זו
"ארכיטקטורה מכָוונת בחירה", שהיא חלק מתורת ה- nudge הכובשת חסידים בשנים האחרונות.
המשפטן קאס סאנסטיין והכלכלן ריצ'רד טיילר חיברו לפני שנים מועטות ספר בשם זה, שהפך לרב מכר. נאדג' פירושו דחיפה קלה, הכוונה היא לעידוד לקבלת החלטה בכיוון הרצוי בלי שנרגיש שמישהו מתערב בחופש הבחירה שלנו. מעין התערבות ללא התערבות, לא דרך תקנות, חוקים או כפייה אלא באופן סמוי, עדין יותר. לארכיטקטורה המכוונת שהוזכרה יש דוגמאות רבות. בסוּפר הקרוב למשל יהיו המוצרים שהבעלים רוצה לקדם את מכירתם בגובה העיניים. שאלתי אצלנו אם יש להם מדיניות עידוד כזו. התשובה היתה חיובית, אלא שהמוצרים שהושמו בגובה העיניים היו לרוב כאלה שהיה מהם עודף במלאי וצורך להיפטר בהקדם, בלי קשר לבריאות דווקא.
הנאדג' תקף בתחומים רבים. כבר הזכרתי בטור כלשהו שהדרך היעילה ביותר לעידוד תרומת אברים היא שינוי ברירת המחדל – אדם צריך להצהיר שאינו מעוניין בכך, ומי שלא יצהיר – אבריו יתרמו. כך גם הצטרפות לקרן פנסיה או פעילות בחשבון הבנק: אם יהיה צורך בהצהרה או פעילות כלשהי כדי לא להצטרף, או כדי להמשיך דווקא באותה מתכונת חסכון הנוחה לבנק, יקטן מאד אחוז הבוחרים בכך, וזו בדיוק הסיבה מדוע זה אינו קורה. אם ברירת המחדל (מה שיקרה אם לא נודיע כלום) תהיה הפסקת השירות – יהיה קל בהרבה להתנתק מ"הוט", הם יוכלו לחסוך במוקדנים מעצבנים אבל יפסידו כסף. יש אומרים שהנאדג' הראשון בהיסטוריה היה התפוח שהנחש פיתה את חוה לאוכלו, ושבגינו גורשנו כולנו מגן העדן.
שקיפות ומידע נכון הם כלים בסיסיים בכדי לאפשר לנו בחירה פחות אינסטינקטיבית ויותר רציונלית. השאלה כמובן איזה מידע הוא רלוונטי בכל מקרה, ופה נכנס שוב הנאדג' לפעילות. הניסיון מראה שאם בעת חלוקת הדוחות על הצריכה החודשית של חשמל או מים, נצרף לצרכנים הכבדים גם מידע על מהו ממוצע הצריכה בקיבוץ למשפחה בגודל שלהם, חלקם יצמצמו במקצת בחודשים הבאים את השימוש ויתקרבו לממוצע. כך גם בכל נושא צרכני אחר בו אנו מעוניינים לחסוך. לעתים דווקא הסתרת מידע תעזור: אם ארצה לעודד הופעת החברים לאסיפה חשובה, יש סיכוי שאם אכתוב בדף סדר היום "מידע נוסף יימסר באסיפה", זה יעזור.
באשר לרעיון של ציור הזבוב – נראה שהוא יעבוד גם אצלנו. כל קיבוצניק ירה למטרה בצבא, וגאה במקבצים שעשה. הייתי מוסיף אפילו עוד נאדג' שיגרום לנו להוריד את הקרש. בכל הקשור להצבת מוצרים בריאים יותר בגובה העיניים בכלבו, יש רק סיכוי עלוב שזה ישפיע עלי. רוב המוצרים הללו אינם לטעמי מפני שלא היו קיימים בנעורי (ומי בכלל מגיע לכלבו? בשביל מה התחתנתי? אופס...).
מבקריה של גישת הנאדג' טוענים שאיש לא הסמיך את הארכיטקט, או יצרן זה ואחר, לקבוע מה טוב לי. יש פה התערבות בחופש הבחירה שלנו, שהיא מגונה שבעתיים דווקא משום שהיא סמויה: אנו משלים עצמנו שבחירותינו חופשיות אבל נדחפים בלא דעת לאן שמישהו אחר רוצה. חסידי הגישה עונים שזה אולי נכון, אבל נעשה למטרות טובות. על זה ראוי לשאול שוב – טובות למי? ושוב אנו נכנסים לתחום הפילוסופי: האם יש טוב שהוא אוניברסלי או מה שטוב לאחד יכול להיות רע לאחר. אני נוטה לומר שתרומת איברים היא טוב אוניברסלי כזה (חוץ מאנשים שניכר שתרמו את מוחם, עוד בחייהם) ולהבדיל- גם קליעה מדויקת לאסלה טובה לכולם, חוץ מלזבוב, אבל הוא רק ציור.
אז לאחר כל אלה – מי יוכל לסייע לרכז התרבות עם רעיון נאדג'י לעידוד צוותי חגים? ומי יביא פתרון בנוסח "ארכיטקטורה מכוונת בחירה" לבעיית החניה הפראית של חברים, אורחים ואחרים בחצר המשק, על שבילים ודשאים? אשמח, כמו כולכם ודאי, להצעות מעניינות.
דני ברזילי