Logo (1).png

רוטציה לטובת מי?

דף הבית > מאמרים של דני ברזילי >  רוטציה לטובת מי?
 
 


בעקבות התגייסותם המדוברת, המרוכלת והמטוקבקת של איתן ברושי וחיים ילין לרשימת המועמדים לכנסת, ובכלל כל הבחש-לחש סביב הבחירות הקרבות, התחלתי לפשפש אחר חומר מקורי, ואם אפשר שגם יתחבר לטו' בשבט הקרב. בטרם יאוש, בעת חיפוש חומר על חגים בארכיון, נפלו עיני על טקסט שכתבתי אני עצמי בשנת 1976(!) בעת היותי סטודנט טרי לתאר ראשון, והנוגע לתקופת הבחירות הקיבוצית – היא עונת המינויים, בה נחבאו כולם מפני הבאים עליהם למנותם. הנה הטקסט המקורי, ללא שינוי:

משל יותם – הדרך לדיקטטורה   (במודגש – הטקסט התנכי)

ויגדו ליותם וילך ויעמד בראש הר גריזים וישא קולו ויקרא ויאמר להם: הלך הלכו העצים למשוח עליהם מלך.


הנה הסתיו קרב, ועמו החצב, ועמו עונת המינויים. ויגדו למזכיר הקיבוץ, וילך זה ויעמד בראש שולחן המזכירות וישא קולו ויאמר להם: אין ברצוני לכהן שנה נוספת במשרה מתסכלת זו. הבה נשים לנו ועדת מינויים למען תבחר לנו מזכיר חדש לשנה הבאה עלינו לטובה. וישימו ועדת מינויים ומרכז ועדה, ויחלו הללו לבקש למען משוח עליהם מזכיר חדש.

ויאמרו לזית – מלוכה עלינו. ויאמר להם הזית: החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?

ויאמרו לפַלַח – היה לנו למזכיר. ויאמר להם: החדלתי מעבוד עם החקלאים, אשר "מפרנסים" יקראו לעצמם, והלכתי לקבל תפקיד בלתי פרודוקטיבי אשר רב מפח הנפש בו מן התועלת?

ויאמרו העצים לתאנה – לכי את מלכי עלינו. ותאמר להם התאנה: החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים?

ויבואו אנשי הועדה אל המטפלת ויאמרו – היי לנו למזכירה. ותאמר להם: החדלתי מטפל בבניכם המתוקים למען עשותם ילדי תנובה למופת והלכתי לטפל בכם עצמכם, שכבר חסרי תקנה אתם?

ויאמרו העצים לגפן – לכי את מלכי עלינו. ותאמר להם הגפן: החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים?

וילכו וישתו תה אצל הפעיל, ויאמרו לו – הבה אתה, מלא חובתך בבית. ויסובב הפעיל מפתחות מכוניתו על אצבעו ויאמר: החדלתי מייצג אתכם במוסדות התנועה הנעלים, הקובעים גורלות אלהים ואנשים, ובאתי לבלבל ראשכם שלכם במקומם?

ויאמרו כל העצים אל האטד – לך אתה מלוך עלינו. ויאמר האטד אל העצים: אם באמת מושחים אתם אותי למלך עליכם בואו חסו בצלי, ואם אין – תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון.

וישובו חברי הועדה ברב צרתם אל המזכיר ויספרו לו – הפלח, המטפלת והפעיל, כולם כאחד מסרבים. מחל נא לנו על תחינתנו והיה לנו למזכיר שנה נוספת. ויען המזכיר: אם באמת רוצים אתם אותי, בחרו בי לחמש שנים לפחות, ואם אין – תצא אש ותשרוף את המועדון. וישיתו לבם לכך, ויענו הן. ומקץ חמש שנים, והיה הקיבוץ כלא היה.

עד כאן המקור. בעת הכתיבה לא ידעתי שהקדנציה האחרונה שלי כמזכיר תארך שש שנים. האם כתוצאה מכך "היה הקיבוץ כלא היה"? ומה נלמד  מכך? נלמד שהסרקאזם היה נוכח אצל עבדכם כבר אז, אבל כשרון הנבואה – ממש לא. מה עוד? שיש מעט קיבוצים (כולל שלי) בהם הסצנה הזו יכולה להתרחש כמעט כלשונה גם היום, אבל ברובם אין צורך כלל בוועדת מינויים. צריך רק צוות מש"א יעיל שיסנן את המוני המתמודדים הנענים למכרז והמבקשים להיות אטד בשכר מכובד.

פעם חשבנו שהרוטציה היא הכרחית, גם על חשבון ניסיון נצבר ויעילות, אולם בעוד שבמרבית העולם הסיבה לרוטציה היא הגבלת האפשרות לשחיתות וניצול לרעה של כח ומעמד, אצלנו הסיבה, לפחות זו המוצהרת, היתה הזרמת דם חדש, מניעת שחיקה אצל המנהלים (סליחה- רכזים) והרחבת שכבת הניהול. בעצם היתה  עוד אחת: כאשר מנהל זה או אחר ספג ביקורת חריפה, ידענו לפחות מתי תסתיים הקדנציה הכואבת שלו, והיינו מוכנים לסבול עוד קצת ובלבד שלא לביישו. אני בעצמי פעלתי כך לפחות פעם אחת, מתוך ידיעה שלהדחה יש תוצאות קשות על האיש ומשפחתו בחברה סגורה כמו שלנו, שלא לדבר על השאלה למי בכלל יש סמכות להדיח אדם שנבחר בקלפי.

שאלה חשובה יותר היא האם למנהיג, ממזכיר דרך חבר כנסת ועד מלך, צריכות להיות תכונות "אטדיות"? נראה שלפחות קצת. מעניין עוד - איך זה ישפיע על בחירתם של חיים ואיתן.

                                                                             דני ברזילי.