פעמים רבות שואלים אותנו - במיוחד בחג האחרון שהפך כבר מזמן לחג הביקורים – "נו, אז איך החיים בקיבוץ?" בתשובה אפשר פשוט לומר "טוב תודה", אפשר להתרכז בניסיון נוסף להסביר מה זה קיבוץ היום ולמה הוא לא מה שהיה פעם, אבל אני מבקש להפנות את הזרקור דווקא אל המילה הכאילו מובנת מאליה – "חיים", כי ממנה נלמד יותר.
רבים וטובים, מאריסטו והלאה, ניסו כוחם בהגדרות למילה זו. קראתי שגיאוביולוג אחד ספר 300 הגדרות. הניסוח המובן מאליו הוא: "מה שמבדיל אורגניזמים משאר היישויות (החומריות) האחרות", אבל יש בו יותר משמץ של הנחת המבוקש, מפני שאורגניזם הוא "דבר חי" כך שאנו מגדירים חיים באמצעות חיים, ולא התקדמנו הרבה. לכן המאמץ האמתי מופנה למציאת המרכיבים, האלמנטים המייחדים חיים מול כל מה שאינו כזה. הפיזיקאי הדגול ארווין שרדינגר (כן, ממציאו של החתול המפורסם החי או מת) בספרו "מהם החיים" מ- 1943, שם דגש על העובדה שיצור חי מקיים יציבות פנימית, סדר ושיווי משקל עצמאי מול סביבתו, וזאת בניגוד לתופעת האנטרופיה (התזוזה התמידית לכיוון ערבוב ואי-סדר) המאפיינת את כל היקום. שמירה זו על יציבות וסדר פנימי קרויה גם הומיאוסטזה, שגם לה הקדשתי טור פעם, ובאה לביטוי בטמפרטורת גוף קבועה, מערכת ניצול מזון והובלת חמצן ועוד. פעילות זו דורשת השקעת אנרגיה כמובן, ולכן עלינו לאכול לפעמים, ולא רק עשב.
אלמנטים נוספים המאפיינים חיים הם גדילה והתפתחות (שתיל וגור גדלים, אבן לא), יכולת רביה, שכפול ותורשה ע"י ה- DNA, יכולת תנועה, מערכת מבוססת חלבונים/ פחמן, יכולת תגובה לגירויים, ואולי עוד. ההגדרה של נאס"א לחיים (כדי שידעו מה לחפש בכוכבים אחרים או להסביר מיהו אי.טי.) היא "מערכת כימית המתחזקת את עצמה ומסוגלת לאבולוציה". הגדרה נוספת היא "מערכת שיש לה מעטפת כלשהי, יכולה לקודד ולשכפל מידע, להשיג ולצרוך אנרגיה". יש עוד, אבל הבנתם את העיקר.
שמתם לב שבכל אלה לא הוזכרו המלים נפש או נשמה? והרי רובנו סבורים שההבדל בין אדם מת לחי הוא עזיבתה של הנשמה ("יצאה נשמתו"). ההסבר הוא כמובן שנפש ונשמה יש רק לאדם, אבל לא לג'וק וודאי לא לדשא, שגם הם חיים (יש שיכללו בין בעלי הנפש גם בעלי חיים הקרובים לנו. הויכוח האם ולאלו בעלי חיים יש נפש, כטענת הטבעונים, יובא אולי בטור אחר). אם הגוף הוא דבר דומם, וגוף +נפש הוא חי, וכשהנפש עוזבת אנו מתים, מה נעשה עם הג'וק והדשא שגם הם מתים מתישהו, למרות ששום נפש לא עוזבת אותם? לכן צריך לדבר על חיים לא רק במובן האנושי הצר.
האם ההבדל בין אדם שהוא "בחיים" לבין זה המת הוא שלאחרון אין כבר תודעה? התודעה היא רק אחת מתכונות הנפש ומעוררת שאלות שנחקרו מאז ראשית הפילוסופיה. בזמן המודרני נוספו גם הפסיכולוגיה ולאחריה הנוירולוגיה לדיון, בכל אחת מזוית שונה. הויכוח החם ביותר בעתיד הקרוב יהיה לדעתי, והוא כבר החל - האם ומתי מחשבי-על יהיו בעלי תודעה, ומה המשמעות של זה. עוד הערה הכרחית: קיומה של תודעה היא הבסיס לחופש ויכולת הבחירה שלנו, אחרת נאלץ להשלים עם כך שהעולם הוא דטרמיניסטי לגמרי (כפי שאכן טוענים מרבית המדענים). אבל גם בעולם הדומם, חסר החיים והתודעות, יש לכאורה שני "נוגדי דטרמיניזם": האחד בתורת הכאוס והשני בתורת הקוונטים. לא לשווא כתבתי "לכאורה", אבל גם זה בפעם אחרת.
ובכן, כשאתם עונים לשאלה על החיים בקיבוץ ב"טוב תודה" או "שלא יהיה יותר גרוע" (איני מעלה כלל על הדעת תשובה שתעביר רמז כאילו המצב פחות ממצוין) למה הכוונה בעצם - למגורים בקיבוץ? לאורח החיים? לדרך החיים? איכות החיים? תוחלת החיים? ביטוח החיים? בעלי החיים? קורות החיים? (שלא לדבר על גבעת/ מעוז/ חפץ חיים). בשפות אחדות יש זהות פונטית בין חי לבין גר. בעברית לא. רובנו, כאשר שואלים אותנו על החיים ב...., נענה בהתייחסות למקום ולא למילה "חיים". גם בקיבוץ שלי וגם בתל אביב, בג'קארטה או בהלסינקי – אני יכול לחיות. השאלה היא היכן אני חי פחות, או חי יותר. אני רוצה לטעון שהאמירה שהחיים בקיבוץ טובים, בעוד שבג'קארטה למשל הם רק "בסדר" או "אפשריים", פירושה שפה אני חי יותר, לא יותר זמן אלא פשוט יותר, ואשמח לשמוע פירושים אחרים.
דני ברזילי