האות בה אתה נמצא היא: ח'

א   ב   ג   ד   ה   ו  ז   ח   ט  י   כ   ל   מ   נ   ס   ע   פ  צ   ק   ר   ש   ת

חברות נוער

חג המהפכה

חג העומר

חדר

חובשת

חוג דרמטי

חוג הסועדים

חוג לרכיבה

חוג צלילה

חופש הללויה

חזיריה

חימום מים במקלחת

חינוך משותף

חלוקה חופשית

חלוקת כספים

חממה

חצי ביצה

חתונות

כמו קיבוצים רבים קלטנו מספר חברות נוער: נערים ונערות בני 12 עד 14עולים חדשים או ילידי הארץ. קבלתם הייתה לאחר מיון ע"י עליית הנוער בסוכנות ומחלקת הנוער התנועתית. לכל קבוצה היו מורים, מחנכים ומטפלות. הקיבוץ ראה בקליטה הזאת תרומה לחברה הישראלית עם תקווה שחלק מהם יצטרפו לקיבוץ בתום הלימודים. הם עבדו 4 שעות ביום ולמדו 4 שעות. ההקצבה הכספית עבורם הייתה הרבה יותר נמוכה מעלות אחזקתם הריאלית. במגן התחנכו 4 חברות:

מגנים - יוצאי הארץ-משנת 1957 עד 1962. נשארו בקיבוץ: רחל, יורם, שמוליק, יוסקה

נשרים - רובם יוצאי רומניה- 1962-1965. נשאר בקיבוץ- יעקב ק.

כפירים - ילידי הארץ- 1978-1984 למדו ב"מעלה הבשור". הצטרפה לקיבוץ- ורדה

עלומים - ילידי הארץ-1985 עד 1990. גם הם למדו במעלה הבשור. במגן: לירז וזהבית

לחצו להגדלת התמונה

7 בנובמבר (מהפכת אוקטובר) היה ערב תרבותי אשר צוין בשנים הראשונות לקיבוץ עם תוכנית עשירה. הקראות מיצירת הסופרים המתקדמים, מרוסיה ומכל העולם, שירים רוסיים מתורגמים לעברית, אשר ברובם מושרים עד היום, הרצאה על המהפכה, על "עולם המחר" על יחסה השלילי של ברית המועצות למפעל הציוני, כל אלה היו חלק מתוכניות הערב הזה אשר התקיים בחדר האוכל המקושט במיוחד לקראת החג.

שנים רבות תפס טכס קציר העומר מקום נכבד במסכת חיינו התרבותיים. אוכלוסיית הקיבוץ, מטף ועד זקן יחד עם האורחים הרבים אשר היו מגיעים, הייתה יוצאת לשדה על שיירת עגלות רתומות לטרקטור, עם כלים חקלאיים כשבראש השיירה היו רוכבי סוסים עם דגל הקיבוץ ודגלי הלאום והמעמד. הטכס כלל תוכנית אומנותית, סקירה, קציר השיבולים, ואחר-כך הפעלת הכלים תוך הצגת פעילותם. (האם יש צורך להזכיר שהיה גם...כיבוד?).

אפילו כשהיו לנו כבר דירות יותר גדולות מחדר אחד השתמשנו במושג הזה המושרש בשפת הקיבוץ היום-יומית."הולכים לחדר","תבואו לחדר","הישיבה אצלי בחדר". משפט מאד מקובל היה בשימושם של המטפלות אשר בשעות ההקמה (ע"ע) היו אומרות לילדים: "אפשר כבר ללכת לחדרים". ומה היה "חדר משפחה"? ברגע שזוג היה מחליט לחיות ביחד היו פונים לועדת החברים ומקבלים "חדר משפחה".

זה היה הכינוי לחברה אשר עבדה במרפאה הרבה שנים. החובשת הראשונה של הקיבוץ (לאה מעין ז"ל) נשלחה להכשרה לבית החולים בחיפה עוד בתקופה שהקיבוץ עדיין לא נוסד במסגרת הכנת הקדרים לקראת יציאת הגרעין להתיישבות.

בעשור הראשון היה קיים חוג כזה במגן אשר פעל בצורה די סדירה. הבמאי היה דן הברמן ז"ל אשר למד במאות בקורס של חודשיים בהסתדרות. חברי החוג היו מכינים כל מיני מערכונים במסיבות פנימיות ובאירועים מיוחדים - הצגות ממש. בחג הקיבוץ הראשון הם הציגו את "מעין הכבשים" מאת לופה דה ווגה. (ההצגה הייתה במבנה הנגרייה). הצגות אחרות היו למשל "הפייטן" לפי סיפורו של קרל צ'פק, "זהירות תקדים" של בנימין גל ובחג החומש ההצגה "גבעה אחת" מאת עמוס מוסינזון בבימויו של חיים פרדו.

היום בטלוויזיה בכל ערוץ יש תוכנית בישול. במגן הוקם בשנת 1987 חוג לסועדים אשר ארגן מספר מפגשים בבתי החברים לפי ארצות מוצאם. המפגשים אשר התקיימו היו בטעם רומני, בנוסח צרפתי, שוויצרי, ומובן שגם ארוחות קיץ ישראלית על המרפסת.

באחד ממבני הברווזייה לשעבר סודרה אורווה ובה שלושה סוסים אשר שימשו את 11 המשתתפים בחוג, שהחל את פעילותו ב-1989. רוב חברי החוג היו מבני הקיבוץ. החוג תוקצב ע"י הקבוץ ומחוץ ללימוד הרכיבה דאג גם למסעות רכיבה.

ב-1988 מתארגן חוג כזה במגן ופועל מספר שנים. נרכש ציוד צלילה משותף לחברי החוג, אורגן קורס מרוכז ללימוד הצלילה, יציאה משותפת לצלילה באילת ובסיני, רישום החברים להתאחדות, ביטוח וכ"ו.

עוד בהיות הקיבוץ בסניפי ההכשרה בחו"ל וגם בשנים הראשונות בארץ, היו חברים אשר החליטו לעזוב אבל התביישו להודיע על כך בצורה רשמית. לכן היו מוצאים כל מיני סיבות כדי לצאת לחופשה, כגון עזרת קרובים, ממנה לא היו חוזרים. (יש חבר אחד, אריה הנהג, אשר טוען שעד היום הוא חבר קיבוץ היות ולא הודיע על עזיבה והוא עדיין ב..חופשה!). היות והפטנט הזה היה ידוע ומוכר לחברים ניתן לו השם: "חופש הללויה".

בגלל המחסור הגדול במזון, ראשוני הקיבוץ התחילו לגדל חזירים לאספקה עצמית. גידול זה היה קל מאד ומבוסס על שיירי האוכל מהמטבח. אביו של אחד מחברי הקיבוץ, מומחה עוד מרומניה בהכנת מוצרים מבשר חזיר, היה בא לקיבוץ ביום שישי, שוחט ומכין את הבשר שלאחר שבוע היה מוכן להכנת כל מיני סוגים של נקניקים כאשר כל חלק וחלק היה מנוצל. בינתיים החזיריה גדלה, התקשרנו בחוזה עם משרד הביטחון (ע"ע שיריים) והפכנו את הענף למסחרי. (הקונה העיקרי היה טרייביץ - בעל המפעל לבשר "לבן" עד היום הזה).

כאש עברו החברים לדירות עם מקלחות לא היו אז לא קולטי שמש ולא דודי חשמל. בחדרון הקטן אשר שימש כמקלחת, סודר מין בוילר בצורה של טיל עם סידור של טפטפת וכל החימום היה על בסיס נפט. בכל שכונה החצרן היה מסדר חבית נפט והיו לוקחים ממנה הביתה כדי למלא את הפחית של כ-2 ליטר לחימום המים.

אחד מעמודי התווך של השותפות בקיבוץ. לא בחרנו בחינוך המשותף בגלל שראינו בו אמצעי טוב יותר לעצב אדם בריא, עצמאי, חרוץ, טוב לב, משכיל או אופטימי. בחרנו בדרך הזאת מכיוון שרצינו לעשות גם את זאת במשותף. למרות הדעות והביקורות מותר להתגאות בהישגים חינוכיים רבים. הבחירה בשיטת חנוך משותפת הייתה קודם כל בחירה ערכית והיא הייתה חלק בלתי נפרד מבחירתנו בקיבוץ שיתופי יותר.

כמעט כל המוצרים אשר עד עידן ההפרטה חולקו בקיבוץ, הן בכל בו והן במרכולית, בצורה חופשית ללא מגבלה וללא תשלום מחוץ למספר מוצרים מוקצבים. הרשימה הייתה ארוכה: ירקות, ביצים, קמח, קפה, סוכר, מוצריי היגיינה, ניקיון, סיגריות, עוגיות וכ"ו.

במוצאי שבת, בחדר הישיבות שבמועדון לחבר, משעה שמונה עד תשע בערב, חלוקת כספים ע"י הגזבר למשתלמים, אש"ל והוצאות לחברים, בעלי תפקידים וכו'. לאחר מכן נעשתה החלוקה ע"י מישהו מהנה"ח, הסדר הקיים עד היום למקרים דחופים. הצורך בחלוקת הכספים, שנוהלה שנים ע"י דניאלה, בוטל עם המעבר לכרטיסי אשראי ורישום ישיר בתקציב החבר.

בשנת 1986 הוחלט על הקמת ענף חדש של גידול צמחי נוי. בתחילה החממה מוקמה בלול ואחר כך נבנו מספר סככות ומבנה. מבחינת ההישגיים המקצועיים הענף היה בסדר וזכה אפילו למספר פרסים בתערוכות הפרחים, אבל הוא לא יכל לעמוד במבחן הרווחיות בגלל התחרות הגדולה והמחירים הנמוכים בשוק העולמי. הגידול העיקרי היה הבוגנוויליה. נעשו ניסיונות להכניס שותף לעסק (משפחת הדס) אבל בסופו של דבר סוכם על הפסקת הפעילות ב- 1996.

מנה עיקרית מקובלת לארוחת בוקר או ערב בשנות המחסור. הבדיחה הנפוצה הייתה הפניה למגיש: "האם אפשר לקבל חצי ביצה רכה?"

גם כיום קיים מוסד זה אבל תוכנו לגמרי שונה. החתונה הייתה חגיגת כל הקיבוץ והדגש הוא על המילה "כל". הזוגות היו מתחתנים תחת דגל הקיבוץ (ע"ע דגל), הכתובה הקיבוצית המקומית, התוכנית הכולל את ריקוד הכלולות המסורתי של לאה מעיין ז"ל וכ"ו. בשנת 1950 נכתב בעיתונות הארצית: שיא ארצי- בקיבוץ מגן אשר בנגב המערבי התחתנו 10 זוגות ביחד! ומקרה אחר: חברה אחת הייתה כבר בהריון מתקדם. איך להופיע לפני הרב במצב הזה? חברה אחרת "התנדבה" למלא את מקומה. אמא של חבר, אשר הייתה תושבת בקיבוץ, ולא הבינה את פשר הדבר החלה להגיד: ממש סקנדל- הוא משאיר אותה בהריון וכעת הוא מתחתן עם אחרת.