האות בה אתה נמצא היא: כ'

א   ב   ג   ד   ה   ו  ז   ח   ט  י   כ   ל   מ   נ   ס   ע   פ  צ   ק   ר   ש   ת

כביש הרעב

כדור סל

כדור עף

כדור רגל

כדי חלב

כלבו

כלב חשמלי

כפכפים

כרם

הדרך להגיע למגן בשנים הראשונות הייתה דרך "כביש הרעב", קטע הכביש מגילת עד אורים כיום. שם הכביש ניתן היות ובשנת 1946 הוא נסלל ע"י הבריטים כדי לספק תעסוקה לבדואים תושבי האזור אשר היו רעבים ללחם בגלל הבצורת הקשה בשנה זאת. הכביש נסלל רק באבנים וכאמור עד למקום בו הייתה נקודת משטרה בריטית בשעתו ע"י קיבוץ אורים ("אימרה"). משם היו ממשיכים להגיע למגן בדרך עפר, ועוברים את הואדי שהיה ללא גשר (עד ראשית שנות ה- 60). בזמן השיטפונות כל הקיבוצים היו מנותקים. המושבים אשר נוסדו לאורך הכביש (גילת, מסלול, רנן, פדויים ופטיש) נקראו בתחילה אימרה א' עד ה'.

ענף ספורט בו היו למגן שתי תקופות פריחה: בשנות ה- 50 עם גרעין "פלד" היתה קבוצה שהגיעה ב- 1956 לחצי גמר אליפות הנגב של "הפועל". בכתבה ב"על המשמר" נכתב שהשחקן הטוב במגן היה ז'קו כהן(?). בשנות ה- 70 עם גרעין "רשף" עלינו לליגה ב'.

הייתה במגן קבוצת כדורעף במסגרת "הפועל". בשנת 1985 הקבוצה שיחקה בליגה א' דרום ובתום משחקי הליגה דורגה במקום ה-8 עם 16 נקודות. (בליגה הזאת שיחקו....8 קבוצות).

לחצו להגדלת התמונה

לא מדובר במשחקי השבת של היום. ב-1985 הייתה קבוצה רשמית הרשומה בהתאחדות, עם כרטיסי שחקן של הפועל ועם תלבושת "הפועל מגן", אבל לא כדאי להזכיר את תוצאות המשחקים. (לפחות כרטיסי שחקן נשארו!)

עד להכנסת מכונת החליבה ואחר-כך עם הפעלת מכון החליבה, החליבה הייתה ידנית לתוך דלי ואחר שפכו את החלב לכדים. גודלו של הכד כ-30 ליטר והיו מכניסים את הכדים בתוך ארגז עם מים קרים ומשם המשאית שלנו היתה מעבירה פעם ביומיים לתנובה באר שבע. מתוך הארגז הזה יצא צינור אשר היה משמש כמקור למים קרים לאוכלוסיית הקיבוץ. תפקיד נוסף לארגז הקירור ולכדים היה אכסון הבשר. בתקופה הזאת בשר החזיר (ע"ע) אשר היה מחכה לטיפול המיוחד היה מוכנס כאמור בכדים וביום אחד בטעות נשלח כד כזה יחד עם יתר כדי החלב לתנובה באר-שבע!! בשנים הראשונות לקראת חג הפסח היו מגיעים משגיחי הרבנות מבאר שבע כדי להכשיר את הכדים.

בהתחלה את האספקה הקטנה (צרכי רחצה) היו מקבלים בחלוקה בקומונה. חבר היה רושם את המצרך הדרוש לו וביום שישי עם לקיחת חבילת הבגדים, היה מוצא בתאו את המצרך המבוקש. לגבי משחת השיניים היה הסדר מיוחד, אי אפשר היה לקבל שפופרת חדשה מבלי להחזיר את הישנה היות ורבים היו שוכחים אותה במקלחת הציבורית. הסיגריות לחלוקה, חומרי ניקיון ו....הנעלים היו אצל החצרן (ראובן שליפר ז"ל) במחסנו אשר במכון התערובת. חלוקה של ממתקים לא הייתה קיימת ובשנת 1962 החלו באקונומיה לחלק פעם לחודש שתי חפיסות שוקולד חלב (פרה) רק לילדים. בשנות ה-70 אוחדו הפונקציות כולם ונפתח הכל בו במבנה אשר היה מיועד תחילה לשמש כמדגרה בלול. בהתאם לתקציב הקיבוץ מכניסים לכלבו גם מוצרי מעדנייה: קפה, תה, עוגיות פשוטות, תרכיזים וממתקים. מספר מוצרי "מותרות" כמו שמפונים,מתנות אשר היו נרכשים על חשבון החבר. ב-17/7/89 הוחלט על ביטול האספקה החודשית וכל הסעיפים האלה: אספקה קטנה, מעדנייה וצרכי הגינה הועברו לתקציב האישי. המבנה היה קטן,לא התאים לגודל האוכלוסייה, היו בין 70- 80 קונים בממוצע ביום, התלבטו אם להעביר את הכל בו למבנה החממה או לאולם הספורט. בסוף הוחלט על התחלופה בין הקומונה והספרייה ובמקום הזה נפתחה ב-15/12/97 "המפגשית".

האביזר החשוב ביותר במקלחת הציבורית (ע"ע). מדובר בנעלי עץ עם רצועת בד או גומי, תוצרת הנגרייה שלנו. הבלאי היה מאד גדול ולכן היה מחסור עד הגיעו של משלוח חדש. בתקופת המחסור המשפט המקובל: "אני מזמין אצלך את הכפכפים."

יחד עם המטע בשנת 1952 נטענו 43 ד' כרם. הזנים דבוקי, מלכה ומדלין נבצרו בעונה שהשוק היה מלא והמחירים היו "על הפנים". לא היה לגידול הזה כל יתרון מסחרי. מחוסר כוח אדם מקצועי לטפל בכרם כראוי, השטח היה מלא עשבים ויבלית ומדריכי הסוכנות המליצו על עקירת הכרם ב -1962 .