|
|
מ "ןבשנת 1979 קמה שותפות חקלאית בין קיבוץ מגן לניר-עוז. מטרת השותפות הייתה ניצול מי מליחים שנשאבו מהבארות שנקדחו על גבול הרצועה. הגידול העיקרי היה הכותנה. לאחר מספר שנים שותפות זאת פורקה.
|
|
|
מא "זמפקד אזור (מבחינה צבאית), המוכר כיום תחת השם רבש"ץ. (רכז ביטחון שוטף צבאי.) המא"ז היה נבחר בשיחת הקיבוץ לאחר שהתקבלה הסכמת הצבא. היו שני מא"זים: אחד לעת שלום ובעל דרגה גבוהה יותר בזמן מלחמה.
|
|
|
מאכלי ויצ"ו בחמש השנים הראשונות מקובל היה לשלוח חברות לקורס בישול שאורגן על ידי ויצ"ו. הקורסים התקיימו בבניין מועצת הפועלות בת"א. המבשלות, כאשר היו חוזרות הביתה, היו מרכיבות את התפריט על בסיס מה שלמדו אבל ציבור הסועדים השמרני החליט להשאיר בצד את מאכלי ויצ"ו ולחזור למאכלים הביתיים בהם הורגל.
|
|
|
מבט מגן בשנת 1984 החלו לשדר באמצעות הוידאו יומן דו שבועי עם כתבות על המתרחש במגן, כלי תקשורת נוסף ל "עיתונות המקומית". כמו כל תפקיד-ענף אשר קם ונופל עם האדם, גם "מבט מגן" הפסיק לאחר זמן מה את הופעתו כאשר הצוות התעייף.
|
|
|
מגן אלקטרוניקס בשנת 1960 הוחלט שהמעבדה הביתית אשר יצרה ותיקנה מקלטי רדיו של החברים,תיהפך לענף בקיבוץ. התחילו לייצר מגוון של מוצרים כגון מקלטי רדיו, מגברים סטראופוניים, צירופי מערכות, ווסת אור אלקטרוני וממיר (אינוורטור) למנורה פלורסצנטית. היו כל מיני ניסיונות של התקשרות עם גורמי חוץ לשיווק התוצרת . וב-1968 פתחנו חנות המפעל בת"א בבית משקי הנגב-הדרום. באותו זמן התחלנו לייצר מנורות לתאורת חירום. בשנת 1971 נוהל מו"מ על איחוד המפעל עם נירים אלקטרוניקה ישראל. מינהלת מרכז ההשקעות אישרה הרחבת המפעל, אשר היה ממוקם באולם הספורט של היום, בהשקעה של מיליון לירות לייצור אביזרי תאורה עבור מערכת הביטחון. בשנת 1976 נסגר המפעל.
|
|
|
מדגרה צריף העץ בו מפסל כיום אריה ברזילי, שימש כמבנה המדגרה לענף הברווזייה (ע"ע). כל שבוע בקעו האפרוחים עבור הגידול העצמי ואת העודפים היו מוכרים, בעיקר למושבניקים. המדגרה עבדה גם עבור לקוחות חוץ והדגירו בה ביצי תרנגולי הודו בשביל עין-השלושה. הביצים שנפסלו (עקב אי פוריות) נמסרו למטבח.
|
|
|
מדרכות מי צריך מדרכות בנגב? היו ויכוחים רבים בנושא זה כי הרי אין אצלנו גשם וגם לא בוץ.... ולמרות הכל הוחלט על סלילת מדרכות לטובת הנוי בקיבוץ. בשלב הראשון, עוד הרבה זמן לפני סלילת מדרכות האספלט נסללו מדרכות מחומר וואדי מעורב עם מלח אשר לאחר תקופת מה התפוררו לגמרי.
|
|
|
מועצה אזורית חבל מעון הייתה המועצה הגדולה ביותר בארץ מבחינת השטח הגיאוגרפי בעת הקמתה ב-1951. היא החליפה את הגוף הזמני של ועד ישובי הנגב. המועצה הייתה ממוקמת בנירים. (כל צוות העובדים היה מורכב משלושה חברים: הדסה, חברת נירים יושבת ראש, פינחס, חבר מגן- נהג המועצה, ומזכירה). בגלל בעיות פנימיות בנירים הוחלט שם להעדיף שבמקום יישאר "גוש מגן" כיחידה צבאית והמועצה תעבור למגן לאחר שהתקבלה הסכמת הקיבוץ. לאחר מספר שנים עברה המועצה מהצריף במגן למבנה אשר הוקם במקום בו נמצאים כעת מפעלי יח"מ. יש לזכור כי המפעלים האזורים היו אז חלק בלתי נפרד מפעולת המועצה. המועצה נשארת שם עד 1977 ועם ההפרדה בין הפעילות המוניציפלית למשקית היא עוברת למקומה החדש אשר הוקצב לה ע"י מגן במקום חלק מהמטע. לאחר מותו של ראש הממשלה לוי אשכול, הוחלט לשנות את שמה מחבל מעון לאשכול.
|
|
|
מוצרי פלסטיק-מגן ארוכה היא רשימת המוצרים אשר יצרו במפעל במשך השנים עד היום. המוצרים היו: מימיות, ספלים, משחק חיילים, תפסנים עם דמויות לפרסומת, קוביות לרהיטים-"ויגואם" אשר אחר כך שימשו כעציצים, ארגזי כלים, סירי לילה, מטקות, ארגזי טלוויזיה, ארגזים למרכזיות טלפון לטלרד, ארגז למכשירי מדידת דם, בקבוקי אלסקה, כלים לאחזקת תבלינים, גלילים לסרט מחרר עבור צה"ל, ידיות למטפים, סנפירים לגלשני מים, קוביות למשחקים, חלקים וארגזים למגלי מוקשים עבור צה"ל, ארגזי תנובה ועוד.
|
|
מוצרי שפיראעל שם בעל המפעל לפלסטיקה אשר מכר לנו את המכונות להזרקה ולניפוח להקמת המפעל במגן, את המבלטים ואת המוניטין. מה היו המוצרים האלה? מימיות וספלים עבור צה"ל, משחקי ילדים כגון חיילים, כדורי פלסטיק וכ"ו כנאמר..."הכל בלירה!"
|
|
|
מזרעים השותפות הראשונה של קיבוץ מגן הייתה עם קיבוץ חצרים בפרויקט ליצירת מכונות לניקוי זרעי חיטה. ביצוע עבודות המסגרייה נעשו אצלנו ועבודות הנגרייה אצלם. הכוונה הייתה למכור את המזרעים באמצעות הסוכנות למשקים אחרים ויצרנו 100 יחידות. מתוך אלה נמכרו שתים בלבד, אחת לחצרים והשניה ל...מגן. (המזרע שלנו הופעל מספר שנים והיה על מרפסת מחסן התערובת, כיום אולם הספורט).
|
|
|
מחבט זבובים בנוסף לפליט (ע"ע) השתמשו גם בכלי זה במסגרת המאבק ביתושים ובזבובים. בדרך כלל היה עשוי ידית עץ ובקצהו פיסת עור גמישה.
|
|
|
מחלקה לבניה לאחר שהפסקנו לבנות בכוחות עצמנו בשנת 1953, עד 1984 עבודות הבניה התבצעו באמצעות החברה הקבלית התנועתית. הסיבה להפסקת העבודה עם המחלקה הייתה הפסקת פעילותה עקב פשיטת הרגל. ההתקשרות עם המחלקה הייתה בשתי צורות: עבודות קבלניות (קביעת המחיר מראש) או לרוב בעבודות רג'י, כלומר מחיר עלות הבניה + שיעור עמלה קבוע למחלקה.בתקופות שלקיבוץ לא היה חבר אשר ירכז את עבודות הבניה, המחלקה סיפקה גם מנהל עבודה. מספר חברים עבדו כפעילים מרכזיים במחלקה לבניה בתקופות שונות: מרטין לביא כמרכז הנגרייה ברעננה וראובן שליפר ז"ל במרכז. "בן-בית" במגן היה הרכז האזורי משה קורן ז"ל.
|
|
|
מחנות עבודה שנים רבות נעזרנו בקבוצות נוער אשר היו מגיעות למגן בעיקר בתקופות החופשה או בשבתות כדי לעזור בביצוע עבודות המוניות ובוערות. הקבוצות התארגנו במסגרת תנועתית (לא רק של השומר הצעיר), במסגרת בתי ספר ואפילו כחבורות של בודדים אשר חיפשו דרך להיות ביחד. לפעמים הקבוצות קיבלו תמורה בעד עבודתם למטרה מסוימת והרבה פעמים הגיעו אלינו בהתנדבות. בשנות ה-90 הפסקנו לקלוט מחנות עבודה.
|
|
|
מחסן התערובת שכן במבנה בו נמצא היום אולם ההתעמלות/ ג'ודו. במחסן היו מכינים את התערובות לענפי החי (רפת, לול, צאן, ברווזיה) בתוך מערבל גדול. כאשר המערבל היה מקולקל הוכנה התערובת באופן ידני. התערובת המוכנה היתה מועברת בשקים או בחביות קרטון לענפים ע"י סוס ועגלה ובשלב מאוחר יותר נרכש קומנדקר עם מיכל ומשפך, הישר למיכלים בענפים. עם הקמת מכוני התערובת האזוריים (מתמור) נסגרו רוב המכונים המקומיים, וגם זה שלנו.
|
|
|
מטבח ילדים במסגרת המטבח הכללי היה אגף מיוחד ובו עבדו "מבשלות ילדים" אשר הכינו אוכל מיוחד עבור בתי הילדים. המטפלות היו מגיעות לקראת ארוחות הצהרים ולוקחות בכלים מיוחדים את האוכל. התפריט היה בהרבה מקרים שונה מזה של החברים וכלל יותר פירות ודברי מתיקה. עם השינויים במערכת החינוך, מטבח הילדים הפסיק את פעילותו.
|
|
|
מטעים הוחל בהקמתו ב-1952. בתחילה ניטעו 46 דונם בהם 35 דונם שזיפים, 4 דונם גויבות, 3 דונם אפרסקים ו-4 דונם זיתים. לאחר שנה מרחיבים את השטח הנטוע ומוסיפים גידול אשר תפס אחר כך מקום נכבד-המישמש. אחר נוספו עוד אפרסקים ואגסים. בעיות הכרוכות בכוח אדם לעבודות ההמוניות, התלות ההולכת וגוברת בקבלנים להורדת הפרי, רווחיות הענף עקב יוקר מחירי המים, מגבלות מכסות המים ומחירים נמוכים לתוצרת, הביאו להחלטה בשנת 1972 לעקור את המטע לגמרי. השטח נמסר לידי המועצה האזורית "אשכול" לבניית משרדיה החדשים.
|
|
|
מיטות סוכנות בשנים 51/53 ייצרו במסגרייה שלנו עבור העולים החדשים לפי הזמנת הסוכנות מיטות במסגרת, במגמה להפוך את הענף הזה למפעל.
|
|
|
מכון חליבה עם איחוד הרפתות במסגרת רפת הנגב ומעבר החולבות של מגן לגבולות, הופסקה פעולתו של מכון החליבה במגן. החליבה התבצעה במגן בתחילה בצורה ידנית. בשלב מתקדם יותר הוכנסה מכונת חליבה ניידת. עם בניית המכון בשלב הראשון היו 6 עמדות חליבה ובשלב האחרון היו 24 עמדות. המכון היה מקושר למחשב אשר היה אוסף את כל הנתונים.
|
|
|
מלון צרנובסקי בשנים הראשונות לאחר עלית הקיבוץ על הקרקע, בא-כוח הקבוץ (ע"ע) יחד עם מרכז הקניות היו לנים במלון הזה ברחוב יהודה הלוי בת"א, מלון בו היו מתאכסנים רוב הפעילים וגזברי הקיבוצים מהקיבוץ הארצי .בתקופה הזאת היו יוצאים העירה ביום ראשון וחוזרים רק בסופי השבוע לקיבוץ.
|
|
|
מסעדה שנים רבות היה קיים הסידור שחבר היוצא לת"א היה מקבל מועדת החברים תלושים לאכול ארוחה במסעדה שאיתה היה לקבוץ הסדר. ההסדר הופעל בתחילה עם הקיוסק מרחוב מרכז המסחרי מול משרדי משקי הנגב, שם בחדר צר אחורי היו שני שולחנות ומטבח. הגזבר-מרכז הקניות היו מביאים מצרכים מהקיבוץ (בעיקר ביצים) ושם היו מכינים ארוחת בוקר. אחר כך נעשו הסדרים עם מסעדות שונות לגבי ארוחת צהרים. (מסעדת "הלול" ברח' בן יהודה, "פלטה" ע"י קולנוע אופיר ברח' אחד העם). מכל המסעדות הכי זכורה לחברים הייתה מסעדתם של הוריו של מוטי אברהם במרכז העיר ע"י שוק בצלאל. האוכל הביתי אשר הוכן ע"י אימו של מוטי ויחסו של האב יעקב ז"ל לכל החברים הוא בלתי נשכח. עם תהליך ההפרטה, הופסק סידור המסעדה.
|
|
|
מעבדה לטיפול שיניים בשנת 1957 הופעלה במגן "מעבדה" לטיפול שיניים לחברי מגן וגם לקיבוצי הסביבה. בזה תמו הנסיעות הארוכות לבאר שבע לשם קבלת טיפול והרגעת הכאבים. נרכש ציוד "מודרני" והמעבדה הופעלה על ידי יהודה כרמלי, אז חבר מגן.
|
|
|
מפי הטף מדור קבוע בעלון הקיבוץ "הדי מגן"(ע"ע). בו פורסמו ע"י המטפלות או ההורים מ"פניני" הילדים. למשל: קולונאי עובר ע"י הגן ועמית יעקובי צועק אחריו: אבא, אני קמתי הבוקר יבש - איך אתה קמת? או אריאל המגיב לטרקטור העומד בחניה כשמנועו פועל: למה מבזבזים את הרעש?
|
|
|
מפעל הנעלים בשנת 1951 בחיפוש אחרי מקורות פרנסה, הוצע לנו ע"י המחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי להיכנס לשותפות במפעל הנעלים של קיבוץ נירים. נבחרו 4 חברים אשר כל בוקר היו נוסעים לנירים לעבודה עם "רכב" צמוד - עגלה עם סוסה. במשך הזמן התברר שאין סיכויים רבים למפעל אשר עבד על בסיס הקצבת חומרים ע"י הממשלה בתקופת הצנע.
|
|
|
מפעל הספר לחבר שנים רבות מפעל זה היה קיים במגן עד שחוסל בתהליך ההפרטה בשני שלבים. בתחילתו,ועדת התרבות בשיתוף עם הספרייה היו מביאים תערוכות של ספרים ואלבומים לקיבוץ בעיקר בהוצאת "ספרית הפועלים" ו"עם עובד" בהנחה ובהתאם לתקציב שנקבע. החבר היה יכול לבחור ולרכוש ספרים. הספרים המבוקשים היו בדרך כלל ספרי ילדים. כאשר עברנו לתקציב אישי ובו תקציב בכל תחום גם לספרים ניתן תקציב בנפרד. עם המעבר לתקציב כולל, סעיף זה נבלע בתוך כל התקציב.
|
|
|
מקלחת ציבורית לא מדובר בידיעון המופיע היום במגן. כאשר בדירות החברים לא היו שירותים, כל הציבור היה משתמש במבנה הזה שנבנה מפח בתחילה, מוקם ע"י חדר האוכל והיינו מחממים את המים עם דוד מופעל בסולר. המקלחת הייתה מחולקת לשני אגפים (בנים ובנות) ומחיצת הפח אשר הפרידה בין שני החלקים הייתה מלאת חורים אשר היו נסתמים בסבון כדי לא לאפשר את ההצצות. "המקלחת" שימשה גם למקום מפגש חברתי לשמיעת אינפורמציה, החלפת דעות, ויכוחים ובעיקר מקור לרכילות. עם התחלת הבניה של דירות אשר בשלב ההוא היו ללא שירותים נבנה המבנה הקיים עד היום בדרך לבריכה. מבנה זה שימש שנים רבות אחר כך את האוכלוסייה הזמנית (מתנדבים).
|
|
|
מרכולית המקום לחלוקה חופשית או בתשלום של מוצרי מזון. שכן בחדרון ליד משרד המטבח. בדצמבר 1997 אוחד עם הכל-בו (למוצרי ניקיון ובית, דברי מתיקה ועוד) שעד אז שכן במבנה שליד הלולים. מאז יש לנו "מפגשית".
|
|
|
משלוחים בתום גידול להקות הפיטום בלול, היינו שולחים את העופות לשוק בדרך כלל לב"ש ולתל-אביב. 5 חברים ביניהם מתנדבים או חברי גרעין יחד עם 2 הלולנים הקבועים, היו עובדים בלילה כשעתיים בתפיסת העופות והכנסתם לתוך כלובים על המשאית. חבר נוסף היה נוסע עם העופות כמלווה לשמור שלא יגנבו עופות בתנובה וגם על המשקל. הכלובים היו בהתחלה מברזל (21 ק"ג כל אחד) ואחר כך הוכנסו כלובי פלסטיק תוצרת פלסאון אשר שקלו רק 5.5 ק"ג. הלולנים היו תופסים וממינים את העופות, מוסרים אותם ל"רצים" ואלה היו נותנים אותם לשני החברים שהיו על המשאית כדי להכניסם לתוך הכלובים. כשעה לפני תום המשלוח, חבר היה הולך לחדר האוכל להכין את "הארוחה" החגיגית אשר כללה עופות בתנור, צ'יפסים, סלטים ו...בירה ("צ'ופר" רציני ונדיר בימים האלה).
|
|
|
משק מודרך למרות שהקיבוץ היה כבר כמעט בן 10 (1958) הוא נכלל בין המשקים אשר היו זקוקים להדרכה משקית וחברתית. המדריכים אשר הגיעו במסגרת הזאת למגן היו זליג הליבני מכפר מנחם ויהודה מנגבה.
|
|
|
משק סוכנות כל ישוב אשר עלה על הקרקע היה בחסות הסוכנות היהודית אשר פעלה בשיתוף פעולה עם כל הגורמים המיישבים במדינה. נוסף להסדרי הקרקע אשר היו מוקצבים לישוב החדש ע"י מינהל מקרקעי ישראל הסוכנות דאגה לתקציב מיוחד המיועד ליצירת מקורות פרנסה עד שהמשק יוכל לעמוד על רגליו ופרנס את עצמו בכבוד. כל שנה היה מתקיים דיון עם כל הגורמים (נציגי הסוכנות, הבנקים, משרד החקלאות, התנועה והמשק) לקביעת התקציב השנתי על בסיס התוכנית שהוגשה על ידי הקיבוץ. בשנת 1981 מגן מפסיק להיות משק סוכנות והוא נכלל בקבוצת הקיבוצים אשר יצאו ל"ביסוס". במסגרת הזאת התקבלו יתרות התקציבים לביסוס המשק. כל ההקצבות התקבלו כהלוואה, בתנאים מועדפים, והן נפרעו כולן ע"י מגן.
|
|
|
מתנדבים בשנת 1962 הגיעה הקבוצה הראשונה של מתנדבים מצרפת למגן במטרה להכיר את חיי הקיבוץ. במשך 40 שנה האוכלוסייה הזאת הייתה חלק בלתי נפרד מנוף הקיבוץ. אלפי מתנדבים הגיעו למגן בצורה מאורגנת או כבודדים, במחזורים של עד חצי שנה אבל היו כאלה אשר חזרו מספר פעמים או נשארו לתקופות ארוכות יותר. בשנים הראשונות הטיפול בהם היה אינטנסיבי ואישי, והם אומצו במשפחות, היו חוגי לימוד- שירה, ריקודים, טיולים, הרצאות. הם היו חוזרים לארצם כשגרירי ישראל והתנועה הקיבוצית. קשרים אישיים נקשרו בין מתנדבים רבים לחברי הקיבוץ. לקראת מלחמת 67, בתקופת ההמתנה הקשה, התקבל מברק מצרפת בו נאמר שהקבוצה ארגנה מקום אכסון לילדי מגן ושנשלח אותם לשם. גם במלחמת יום כיפור למרות לחץ השגירויות הזרות עליהם אף מתנדב לא רצה לעזוב את מגן. בשנת 1970 פורסמה ב"העולם הזה" כתבה ע"י אלי תבור נגד קיבוץ מגן תחת השם "מתנדבים או עבדים". זקן המתנדבים אשר הגיע משוויץ, מספר פעמים מדי שנה כדי לעבוד בקטיף בפרדס היה ארנסט. בדרך לבריכה נבנתה שכונת בתים מיוחדת עבורם.
|
|
