חמישים וחמש שנה - לקסיקון עם געגוע

ת.ד. 14

הטרקטור הגדול הראשון אשר רכשנו בשנים הראשונות במגן. יש לציין שזה היה הצעד הראשון לעבודות חוץ היות ולאחר גמר עבודות החריש בשדות מגן הוא היה יוצא לעבוד בכל מיני מקומות. החברים אשר עבדו בכלי הזה היו קבועים ונרכש עבורם גי'פ, כבר אז רכב צמוד לענף. ה-ת.ד.14 עבד גם בעבודות סלילת כבישים היות והרכבנו עליו גם דחפור.

ת.ד.2295 תל-אביב

עם עלייתנו על הקרקע, רכשנו תיבת דואר בסניף הדואר המרכזי בתל-אביב ברחוב אלנבי. בא-כוח הקיבוץ (ע"ע) היה מביא את הדואר פעם בשבוע  למגן. תקופה קצרה לאחר פתיחת הדואר הנייד בתאריך 28.3.1950  (אשר בתחילה היה מגיע פעמיים בשבוע) הודענו על סגירת התא בת"א.

תורנות הקרנה ו"תרגום"

עד שנות ה-70 הייתה הקרנת הסרטים אשר היינו מקבלים ביום שישי באמצעות האוטובוס ממחלקת הקולנוע של ההסתדרות, נערכת בחדר האוכל  או בקיץ על הדשא המרכזי. היינו רואים את הסרט המוקרן על סדין מאולתר והמקרין היה חבר אשר נקבע ע"י ועדת התרבות ו"עבר" הכשרה מיוחדת. על ידו היה עוד חבר אשר הריץ את סרט התרגום  באמצעות מקרן מיוחד בצד המסך. הקשר בין הנעשה בסרט לתרגום היה מקרי בהחלט. הרבה פעמים העיקר היה  ש"יגמרו ביחד".

תורנות פריקה

מודעה על לוח המודעות: היום עובדים בפריקה החברים:.. זאת אומרת שצריך לחכות למשאית אשר תגיע למגן בדרך כלל עם חומרי תערובת לענפי החי. שקים של סובין, קמח דגים, כוספה, סויה, חמניות, חרובים, במשקל בין 50 ל-80 ק"ג כ"א.


תורנות שינה

בתקופת הלינה המשותפת (ע"ע) עת המצב הביטחוני היה דורש או בתקופה שהיה צורך להגדיל את הרגשת הביטחון אצל ילד אחד או אחדים, היו ישנים הורים וחברים אחרים בבתי הילדים.

תושב הנגב

בשנים הראשונות כל החברים היו מגויסים במסגרת ההגנה המרחבית במקום. השרות הצבאי היה נעשה במסגרת "האחוזים" (ע"ע) וכל החברים היו בעלי תעודת תושב הנגב אשר נתנה להם זכות להיכנס לאוטובוסים ללא תור, שימוש בתחנות ההסעה של המשטרה הצבאית, הנחות באמצעות קצין העיר להצגות קולנוע ותיאטרון, אפשרות לרכוש מוצרים בשק"ם.

תעשייה אשר לא קמה

מייסדי מגן אשר קיבלו את הכשרתם ביד-מרדכי ראו כבר בימים הראשונים את עתיד הקיבוץ מבוסס מבחינה משקית-כלכלית לא רק על בסיס החקלאות. (ביד-מרדכי הייתה בתקופה הזאת מפעל לשימורים של ירקות ופירות-"שמד") ההצעות להקמת מפעל תעשייתי לא ירדו מסדר היום בועדת המשק. הרי רשימה חלקית בלבד של הצעות אשר דנו בהם: 1951 - מפעל משותף לנעלים עם נירים, 1952 -  מפעל שימורי צבר, 1964 - מפעל לליטוש אבני חן, 1966 -סכיני נירוסטה, 1968 - סכיני גילוח,  1970 - מפעל למפתחות וכו'.

תקליטייה

נרכשו במרוכז תקליטים לפטפונים אשר התחילו להופיע בבתי החברים, וכך נפתחה התקליטייה אשר הייתה משאילה לחברים תקליטים להשמעה בבית. גופים שונים (מתנדבים, גופים זמנים, הורים וכ"ו) ראו בספרית התקליטים הזדמנות לתת מתנה צנועה כהכרה לקיבוץ.

תקנון חו"ל

כדי למנוע את האפשרות שרק החברים "בעלי מקורות חוץ" יוכלו לצאת לחו"ל, מחליט הקיבוץ בשנת 1962 על תקצוב סעיף כזה במסגרת תקציב אחזקת אדם והיה הקיבוץ השני בתנועה הקיבוצית אשר הפעיל הסדר כזה. בשנת 1976 ההסדר מורחב ונקבע שגם צעירים נכללים בהסדר הזה (תור צעירים) וב-1979 מתחילים לאפשר לצאת פעם שניה לחו"ל (תור ב'). ב- 1982 מבטלים את שיטת התורים ובמקום זה הוחלט שהחברים יזוכו בנקודות החל משנת בואם לקיבוץ, יחויבו עבור הנסיעות שבוצעו בעבר. בשנות הקשות מבחינה כלכלית לא התקבלה ההצעה לבטל כליל את הנסיעות  אבל הקצבת הנקודות למטרה הזאת קוצצה. משנת 1993 קיים הסדר חדש כאשר תקציבו האישי של כל חבר מזוכה בתמורה הכספית וצבירת הכספיים מאפשרת לו לנסוע לחו"ל למטרות נופש וטיול או להשתמש בכסף למטרות אחרות כרצונו.

תקנות האגודה

הבסיס החוקי לכל תקנוני הקיבוץ. עוברות בשנים האחרונות שנויים רבים. דוגמה לסעיף שהיה קיים ונעלם: "אדם יתקבל כחבר בקבוץ אם נתקיימו בו תנאים אלה: א. מלאו לו 18 שנה.  ב. הוא חבר ההסתדרות הכללית של העובדים בישראל.  ג. הוא חבר ההסתדרות הציונית העולמית.  היו זמנים....