לקסיקון של געגוע ה-ח

האמפי
בשנת 1953 הוחלט לנצל את התנאים הטופוגרפיים בגבעת השייך ולהקים אמפיתיאטרון אשר ישמש הן את הקיבוץ והן את האזור לאירועים תרבותיים. לאחר עבודות יישור השטח, נשתל דשא והאמפי תיפקד שנים רבות. חגגנו ברוב פאר את חג החומש, חגיגות יום העצמאות אזוריות, מפגש הישובים עם אישיים כגון הרמטכ"ל דדו ז"ל ובעיקר הצגות תאטרון אשר הגיעו אז אלינו (הקאמרי, סמבטיון, לי-לה-לו וכ"ו).

הבאר הקטנה
בצד המערבי של המשק, בדרך לניר-עוז, נמצאים שרידי באר אשר מייסדי הקיבוץ מצאו. הבאר, בעלת מים מליחים בכמות מצומצמת מאד, נבנתה על ידי השלטונות האנגלים כדי לשרת את שבטי הבדואים בעלי עדרי הצאן אשר נדדו באזור הזה. הבאר הייתה מופעלת בעזרת שבשבת על מגדל מברזל. מי הבאר לא נוצלו מעולם במגן.

הגדה של פסח
שנים רבות עד היום) השתמשנו בפסח בהגדה שהוצאה לאור על ידי הקבוץ הארצי. משך השנים היא עברה שנויים, בעיקר קיצוצים, אבל נשארה נאמנה למקור. כשהיו קבוצות של מתנדבים או עולים חדשים בפסח במגן תורגמה ההגדה לשפתם.

הגטו
הבית הראשון אשר נבנה כשיכון וותיקים במגן
. הדירות כללו 2 חדרים בתוספת שירותים ומרפסת. בגלל מקומו המבודד אז, (קרוב לשער הדרומי) הודבק לו השם -"הגטו".

הגשה בחדר האוכל
גם כיום קיימת במגן תורנות הגשה אבל היא מבוצעת בצורה אחרת לגמרי לעומת ההגשה של פעם
. המגיש-התורן היה עובר עם עגלת ההגשה בין השולחנות ובה המנות וכל יתר הדברים לחלוקה. במידה והיה חסר לחבר משהו הוא היה צריך להרים את המצרך החסר-למשל קומקום אם רצה מים או סלסלה אם רצה לחם ואז המגיש היה מביא לשולחן את החסר. למגישים היה עוד תפקיד חשוב מאד: לדאוג "למלא שולחן" כדי למנוע שיישארו מקומות פנויים לא מנוצלים בחדר האוכל הם היו מכוונים את החברים לשבת לפי סדר בואם לחדר האוכל. התוצאה- חברים לא רצו לשבת עם זה או אחר, היו "מתארגנים" לפני בכניסה לחדר האוכל ואומרים למגיש: אנחנו 4 או 6 ביחד! נחכה עד שיתפנה שולחן!

הדי מגן
עלון הקיבוץ. עד 1953 הופיע כ"עיתון קיר" בצריף חדר האוכל, בכתב יד, ארבעה עמודים בתדירות של שבוע-שבועיים. לאחר מכן, עם רכישת מכונת השכפול הראשונה החל להופיע בדפוס ובו מאמרים על המתרחש בקיבוץ, דעות ועמדות בכל נושא אשר היה על סדר היום. הופיע בדרך כלל פעם בשבועיים, תלוי בפעילות המערכת. "הדי מגן" הפסיק את הופעתו בשנת 1983 ומקומו נתפס על ידי "מקלחת ציבורית". באירועים מיוחדים כגון חג הקיבוץ מערכת "הדי מגן" הייתה מארגנת ערב של עיתון חי.

הדירה
כבר בשנה הראשונה דאגו במגן למצוא סידור עבור החברים הנשארים בעיר ואין להם מקום לינה
. הדירה הראשונה היתה ביפו ומוכרת בשם "הבומבה". בשנת 1952 הושכרה דירה ברח' הרב אהרונסון (בין רח' הירקון לשפת הים). דירה זאת שימשה גם את בעלי התפקידים והלומדים בהשתלמויות הקצרות. תחנות אחרות: רח' נחמני, מול התאטרון הקאמרי הישן, רח' קיש ביד אליהו, שנה אחת בלבד בדרך השלום, שתי דירות בסביבות משקי הנגב, דירה ברח' טוסקניני על יד הבימה והדירה האחרונה ברח' לסקוב על יד הקריה. בדירות היה מקרר עם פרודוקטים ו"הסידור" היה דואג לשלוח פעם בשבועיים חברה אשר הייתה מנקה ומסדרת את הדירה. ההסדר הזה שנמשך כ-50 שנה הופסק עם הפעלת ההפרטה בגלל העלות הכספית הגבוהה וצמצום המשתמשים בדירה.

החזר ימי עבודה
קיבוץ אשר לא עמד במילוי התחייבויותיו לתנועה במסגרת האחוזים
(ע"ע) היה חייב לשלוח חברים לעבודה לקיבוץ אחר אשר היה במצב של זכות בתנועה. בשנים הראשונות כשמספר הפעילים שלנו היה מצומצם מאד, מספר החברים אשר יצאו לקיבוצים אחרים במסגרת החזר ימי עבודה היה יחסית גדול. (אחד הקיבוצים אשר "קלט" חברי מגן במסגרת הזאת היה מעברות).

החלפת סרטים
היות והסרטים היו מגיעים לקיבוץ ביום שישי בלבד
(ע"ע תורנות הקרנה) לאחר שהסרט הוקרן ביום שישי היתה מתחילה ריצה בין הקיבוצים להחלפת הסרטים. כך בכל סוף שבוע-שישי/שבת - היינו זוכים לפסטיבל של סרטים. פעולה זו חייבה שיתוף פעולה בין-קיבוצי שהיה חשוב מאד לא רק לגבי ההחלפה אלה גם לגבי הזמנת הסרטים במחלקה. הפעיל העיקרי במגן היה דוד פלדנר אשר שיתף פעולה עם עדה מניר יצחק. אי החזרת הסרט באוטובוס ביום ראשון היה כרוך בקנס גבוה יחסית.

הנצחה
לפי הגדרתו של אבן שושן
: - "לאורך ימים עד אין סוף" - "הקים זכר עולם".
לצערנו הרב מפעלי ההנצחה לזכר חברינו לא נשמרו
, מחוץ להקדשת הספרייה לזכר אלה אשר נפלו במערכות ישראל.
-
חורשת העצים בדרך לשייך (נעקרה מזמן) ניטעה בשנת 1952 על שם שלמה חיימזון אשר נרצח ע"י חייל בריטי, בעת בריחתו ממחנות הגירוש בקפריסין.
-
מגרש כדור סל על שם פנחס - חבר גרעין "פלד".
-
חורשת עצים ע"ש דנש, חבר גרעין "סער", אשר הייתה באזור בתי הילדים של
היום.
-
פינת הנוער ע"ש דן צור, חבר גרעין "פלד" אשר נפל במלחמת קדש.
-
טורניר כדור עף עם גביע נודד ע"ש בננו חגי מעין אשר נפל במבצע "אביב נעורים".
-
ימי עיון בנושא הרפת לזכרו של אביהו אילן אשר נפל במלחמת יום כיפור.

המחלקה לחברה
מחלקה במסגרת מוסדות הקיבוץ הארצי, אשר מתפקידיה היה בין היתר ללוות את הקיבוצים בהדרכה, עצה ועזרה. פעיליה בתקופות השונות היו מוכרים לכלל ציבור החברים, להבדיל מהמצב הקיים כיום של נתק מוחלט בין "מוסדות התנועה" לחברי הקיבוץ. חברי המחלקה היו מגיעים למגן, נפגשים עם מוסדות הקיבוץ, עם בעלי התפקידים והחברים, שומעים ומשמיעים. המחלקה הייתה דואגת לעזור בעת מצוקה חברתית על ידי הקצאת השלמות וגופים זמניים לעזרה במשק, בשיתוף פעולה עם מחלקות אחרות (משק וכלכלה, ביטחון, נוער וכ"ו). עם השינויים שחלו בתנועה ובקיבוצים, הגזירה להפסקת הפעולה במתכונת המסורתית לא פסחה גם על המחלקה לחברה.

המחתרת המקיסטית
בשנת 1951 מתגלה בקיבוץ פעולה מחתרתית של תא שהתארגן במסגרת מק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית) ואשר פעל בעיקר בברור חיל. הקיבוץ היה סניף של מפ"ם (ע"ע) המבוסס על עקרון הקולקטיביות הרעיונית (ע"ע). לאחר שבבחירות לכנסת, שבעה חברים הצביעו ק' (האות של מק"י) התקיימו מספר שיחות קיבוץ סביב הנושא הזה ובסוף הוחלט על הוצאת חברים אלה מהקיבוץ.

המעדנייה
המסעדה ברחוב הרצל בתל אביב בה היו אוכלים פעילי התנועה וגזברי הקיבוצים בצהרים
. המקום היה משמש גם למפגשים בין החבר אשר הגיע העירה לבא-כוח הקיבוץ ובהזדמנות זאת לראות את גדולי התנועה- מאיר יערי, חזן ואחרים.

המפרנסים
סידור העבודה ע"ע) אשר היה תלוי על לוח המודעות היה מחולק לשני חלקים, בצד הימני היו רשומים ענפי הייצור והעזר ובצד השמאלי ענפי השרות, ימי שבת-(מחלה,חופשות). לכן לא פעם נשמע בחצרנו הביטוי ש"הימנים" הם המפרנסים של הקיבוץ אשר דואגים לאלה שבצד השני של הסידור.

המשפט הראשון
אשר הוגש על ידי קיבוץ מגן היה בשנת
1950 כנגד ד"ר צבי בן צבי, רופא שיניים מרח' 9 מס.45 באר שבע. התביעה הייתה בסך 500 לירות והיא הוגשה נגד הרופא בגין הנזקים אשר גרם בטיפולו הרשלני לחברי הקיבוץ. תנאי העסקתו היו כאלה: הוא היה צריך להגיע ביום שישי בערב למגן באמצעות תחבורת הקיבוץ ולחזור הביתה ביום ראשון בבוקר. הרופא היה צריך להביא איתו את המכשירים(?) והתרופות במשקל של כ-60 ק"ג. בתקופה הזאת "טופלו" ע"י אותו הרופא 57 חברות וחברים.

הפעמון
המבקר בפינת בראשית" יכול עדיין לראותו. כבר ביום הראשון של קיבוץ מגן, על עמוד על יד חדר האוכל (מרכז הקיבוץ) הוצב הפעמון אשר שנים רבות שימש אותנו. צליליו החזקים נשמעו ברחבי הקיבוץ, כדי לקרוא לחברים לבוא לאכול כאשר הארוחות היו מוכנות. הוא הופעל גם להזמנת החברים לאסיפות או לפעולות תרבותיות, בבוקר השומר היה מצלצל בפעמון כדי להעיר את כל החברים לצאת לעבודה. ברור שתפקידו הנוסף של הפעמון היה כסימן לאזעקות בעת הצורך. (ביטחון, שריפות.)
"
הקמה
מושג מתקופת החינוך המשותף (ע"ע). עבודה בבתי הילדים בהם היו מקימים את הילדים, דואגים להאכילם, להלבישם, "לצחצח את הנעלים" ולשלוח אותם לבתי ההורים במקרה שההורים לא היו באים לקחת אותם בעצמם. מושג זה השתרש גם בשפה היום יומית בקיבוץ כגון –"נפגש אחרי ההקמה" כאשר הכוונה הייתה שזה יהיה לאחר השעה ארבע.

השכבה
גם זה מושג מתקופת הלינה המשותפת (ע"ע). מדובר על החזרת הילדים על ידי הוריהם לבתי הילדים לאחר הבילוי המשותף בבית החברים. הפרידות היו יכולות להיות מהירות וקצרות או שההורים היו נשארים עוד קצת עם הילד כדי לספר עוד סיפור או לשחק. לאחר הליכת ההורים, הילדים היו נשארים עם המטפלת עד בואה של שומרת הלילה (ע"ע). הורים עם מספר ילדים קטנים המפוזרים במספר בתי ילדים היו מתקשים בהשכבה בגלל הצורך להיות באותו הזמן במספר מקומות. גם מושג "ההשכבה" היה חלק מהשפה היום-יומית בקיבוץ כמושג של זמן למשל: אהיה פנוי רק לאחר ההשכבה.

השלמות
המקור העיקרי לגידול הקיבוץ היה על ידי צירוף קבוצות של חברים אשר התחנכו במסגרת תנועת השומר הצעיר
. מוסדות התנועה היו מחליטים בהתאם לצורכי הקיבוצים ובהתאם למספר ה"מגשימים" באותה השנה את ייעודו של כל גרעין- להשלמת קיבוץ קיים או ליציאה עצמאית להתיישבות. בגלל מצבה של התנועה כיום הקליטה בקיבוצים במסלול הזה כמעט ולא קיימת. הרי רשימת ההשלמות שנקלטו במגן:
גרעין בית אלפא -1951- אחרוני חברי מגן שעלו מרומניה לאחר חיסול התנועה שם. פלד- יוצאי השומר הצעיר ישראל (גדוד יחיעם) - 1954. נקרא על שם סטאלין (פלדה ברוסית) מנהיג ברה"מ.
סער
- בוגרי השומר הצעיר ישראל- 1961.
השלמה אירופאית
- (אוסטריה, בלגיה, שוויץ, אנגליה, צרפת, איטליה, הולנד)-1965 שלח - השומר הצעיר ישראל- 1970.
רשף
- מגשימים מהשומר הצעיר ישראל –1972 .
תקומית
- יוצאי השומר הצעיר ישראל –1976.
בדרך
- חניכי השומר הצעיר ישראל- 1978 .
לנגב
- גם הם בוגרי התנועה הישראלית-1984 .

התנחלות
בכותרות עיתונים בתאריך
17.8.49 נכתב: קיבוץ מגן התנחל בנגב. המילה התנחלות נשארה עד היום אך איזה שינוי עבר משמעותה...

וארייטה
תוכנית תרבותית דו-שבועית קבועה בימי שישי במשך שנתיים. הערבים אשר היו מאורגנים על ידי ועדת התרבות (רכזה היה ראובן מעין ז"ל) כללו בתוכנית מפגשים עם כל מיני חברים מחוץ לקיבוץ, יצירות עצמיות, רעיונות עם בעלי תפקידים וכ"ו. השתתפות החברים בערבים האלה הייתה גבוהה מאד.

זבלן
עובד מקצועי אשר עבד בענף עצמאי עד שנת
1959. ענף זה היה מקובל בכל הקיבוצים בתקופה הזאת. הזבלן היה נכנס לרפת עם עגלה וסוס בתום כל חליבה, אוסף בעזרת את וקלשון את הזבל בתוך העגלה ובונה אחר כך ערמת זבל בחצר. הטיפול בערמת הזבל כלל ערבוב הזבל עם קש והשקיה. שם הקשור לענף זה ולתולדות קיבוץ מגן הוא אברהם ג' הזכור גם מחרוזיו העילגים.

זיתים
בשנות ה
-50 נטענו מספר פעמים במסגרת המטע שלנו שתילי זית לפי המלצת מדריכי הסוכנות. השטח היה צפונה מהנקודה ז"א בערך במקום בו נמצאים כיום משרדי המועצה האזורית אשכול. נטענו מספר פעמים היות והשתילים נגנבו ע"י מסתננים מהרצועה אשר לא נתפסו אף פעם למרות האמבושים (ע"ע). לאחר שבע שנים, בגלל היבולים הנמוכים ואי כדאיות כלכלית המטע נעקר. חלק מהעצים הועברו ונשתלו מחדש בתוך הקיבוץ כעצי נוי.

זרקורים
שיטת שמירה המקובלת במגן בערך עד שנות ה
-60. נוסף לשמירה הרגלית היה שומר גם בעמדת הזרקור (הרבה פעמים הוא לא היה לבד...) ובדרך כלל היו השומרים מתחלפים בניהם לאחר ארוחת החצות. כל כמה דקות השומר היה מדליק את הזרקור כדי להאיר את האזור בעיקר סביב הגדר. הזרקור הראשון הורכב על קבר השייך. אחר כך עם גמר בנית הסילו ע"י הרפת הייתה זאת העמדה העיקרית אשר שלטה על כל הקיבוץ. לפני מלחמת קדש התקבלו מהצבא מספר מגדלי שמירה עם זרקורים אשר הוצבו לאורך הגדר.

חברות נוער
כמו קיבוצים רבים קלטנו מספר חברות נוער
: נערים ונערות בני 12 עד 14עולים חדשים או ילידי הארץ. קבלתם הייתה לאחר מיון ע"י עליית הנוער בסוכנות ומחלקת הנוער התנועתית. לכל קבוצה היו מורים, מחנכים ומטפלות. הקיבוץ ראה בקליטה הזאת תרומה לחברה הישראלית עם תקווה שחלק מהם יצטרפו לקיבוץ בתום הלימודים. הם עבדו 4 שעות ביום ולמדו 4 שעות. ההקצבה הכספית עבורם הייתה הרבה יותר נמוכה מעלות אחזקתם הריאלית. במגן התחנכו 4 חברות:
מגנים
- יוצאי הארץ-משנת 1957 עד 1962. נשארו בקיבוץ: רחל, יורם, שמוליק, יוסקה
נשרים
- רובם יוצאי רומניה- 1962-1965. נשאר בקיבוץ- יעקב ק.
כפירים
- ילידי הארץ- 1978-1984 למדו ב"מעלה הבשור". הצטרפה לקיבוץ- ורדה
עלומים
- ילידי הארץ-1985 עד 1990. גם הם למדו במעלה הבשור. במגן: לירז וזהבית

חג המהפכה
7 בנובמבר (מהפכת אוקטובר) היה ערב תרבותי אשר צוין בשנים הראשונות לקיבוץ עם תוכנית עשירה. הקראות מיצירת הסופרים המתקדמים, מרוסיה ומכל העולם, שירים רוסיים מתורגמים לעברית, אשר ברובם מושרים עד היום, הרצאה על המהפכה, על "עולם המחר" על יחסה השלילי של ברית המועצות למפעל הציוני, כל אלה היו חלק מתוכניות הערב הזה אשר התקיים בחדר האוכל המקושט במיוחד לקראת החג.

חג העומר
שנים רבות תפס טכס קציר העומר מקום נכבד במסכת חיינו התרבותיים
. אוכלוסיית הקיבוץ, מטף ועד זקן יחד עם האורחים הרבים אשר היו מגיעים, הייתה יוצאת לשדה על שיירת עגלות רתומות לטרקטור, עם כלים חקלאיים כשבראש השיירה היו רוכבי סוסים עם דגל הקיבוץ ודגלי הלאום והמעמד. הטכס כלל תוכנית אומנותית, סקירה, קציר השיבולים, ואחר-כך הפעלת הכלים תוך הצגת פעילותם. (האם יש צורך להזכיר שהיה גם...כיבוד?).

חדר
אפילו כשהיו לנו כבר דירות יותר גדולות מחדר אחד השתמשנו במושג הזה המושרש בשפת הקיבוץ היום
-יומית."הולכים לחדר","תבואו לחדר","הישיבה אצלי בחדר". משפט מאד מקובל היה בשימושם של המטפלות אשר בשעות ההקמה (ע"ע) היו אומרות לילדים: "אפשר כבר ללכת לחדרים". ומה היה "חדר משפחה"? ברגע שזוג היה מחליט לחיות ביחד היו פונים לועדת החברים ומקבלים "חדר משפחה".

חובשת
זה היה הכינוי לחברה אשר עבדה במרפאה הרבה שנים
. החובשת הראשונה של הקיבוץ (לאה מעין ז"ל) נשלחה להכשרה לבית החולים בחיפה עוד בתקופה שהקיבוץ עדיין לא נוסד במסגרת הכנת הקדרים לקראת יציאת הגרעין להתיישבות.

חוג דרמטי
בעשור הראשון היה קיים חוג כזה במגן אשר פעל בצורה די סדירה
. הבמאי היה דן הברמן ז"ל אשר למד במאות בקורס של חודשיים בהסתדרות. חברי החוג היו מכינים כל מיני מערכונים במסיבות פנימיות ובאירועים מיוחדים - הצגות ממש. בחג הקיבוץ הראשון הם הציגו את "מעין הכבשים" מאת לופה דה ווגה. (ההצגה הייתה במבנה הנגרייה). הצגות אחרות היו למשל "הפייטן" לפי סיפורו של קרל צ'פק, "זהירות תקדים" של בנימין גל ובחג החומש ההצגה "גבעה אחת" מאת עמוס מוסינזון בבימויו של חיים פרדו.

חוג הסועדים
היום בטלוויזיה בכל ערוץ יש תוכנית בישול
. במגן הוקם בשנת 1987 חוג לסועדים אשר ארגן מספר מפגשים בבתי החברים לפי ארצות מוצאם. המפגשים אשר התקיימו היו בטעם רומני, בנוסח צרפתי, שוויצרי, ומובן שגם ארוחות קיץ ישראלית על המרפסת.

חוג לרכיבה
באחד ממבני הברווזייה לשעבר סודרה אורווה ובה שלושה סוסים אשר שימשו את
11 המשתתפים בחוג, שהחל את פעילותו ב-1989. רוב חברי החוג היו מבני הקיבוץ. החוג תוקצב ע"י הקבוץ ומחוץ ללימוד הרכיבה דאג גם למסעות רכיבה.

חוג צלילה
ב
-1988 מתארגן חוג כזה במגן ופועל מספר שנים. נרכש ציוד צלילה משותף לחברי החוג, אורגן קורס מרוכז ללימוד הצלילה, יציאה משותפת לצלילה באילת ובסיני, רישום החברים להתאחדות, ביטוח וכ"ו.

חופש הללויה
עוד בהיות הקיבוץ בסניפי ההכשרה בחו
"ל וגם בשנים הראשונות בארץ, היו חברים אשר החליטו לעזוב אבל התביישו להודיע על כך בצורה רשמית. לכן היו מוצאים כל מיני סיבות כדי לצאת לחופשה, כגון עזרת קרובים, ממנה לא היו חוזרים. (יש חבר אחד, אריה הנהג, אשר טוען שעד היום הוא חבר קיבוץ היות ולא הודיע על עזיבה והוא עדיין ב..חופשה!). היות והפטנט הזה היה ידוע ומוכר לחברים ניתן לו השם: "חופש הללויה".

חזיריה
בגלל המחסור הגדול במזון
, ראשוני הקיבוץ התחילו לגדל חזירים לאספקה עצמית. גידול זה היה קל מאד ומבוסס על שיירי האוכל מהמטבח. אביו של אחד מחברי הקיבוץ, מומחה עוד מרומניה בהכנת מוצרים מבשר חזיר, היה בא לקיבוץ ביום שישי, שוחט ומכין את הבשר שלאחר שבוע היה מוכן להכנת כל מיני סוגים של נקניקים כאשר כל חלק וחלק היה מנוצל. בינתיים החזיריה גדלה, התקשרנו בחוזה עם משרד הביטחון (ע"ע שיריים) והפכנו את הענף למסחרי. (הקונה העיקרי היה טרייביץ - בעל המפעל לבשר "לבן" עד היום הזה).

חימום מים במקלחת
כאש עברו החברים לדירות עם מקלחות לא היו אז לא קולטי שמש ולא דודי חשמל
. בחדרון הקטן אשר שימש כמקלחת, סודר מין בוילר בצורה של טיל עם סידור של טפטפת וכל החימום היה על בסיס נפט. בכל שכונה החצרן היה מסדר חבית נפט והיו לוקחים ממנה הביתה כדי למלא את הפחית של כ-2 ליטר לחימום המים.

חינוך משותף
אחד מעמודי התווך של השותפות בקיבוץ
. לא בחרנו בחינוך המשותף בגלל שראינו בו אמצעי טוב יותר לעצב אדם בריא, עצמאי, חרוץ, טוב לב, משכיל או אופטימי. בחרנו בדרך הזאת מכיוון שרצינו לעשות גם את זאת במשותף. למרות הדעות והביקורות מותר להתגאות בהישגים חינוכיים רבים. הבחירה בשיטת חנוך משותפת הייתה קודם כל בחירה ערכית והיא הייתה חלק בלתי נפרד מבחירתנו בקיבוץ שיתופי יותר.

חלוקה חופשית
כמעט כל המוצרים אשר עד עידן ההפרטה חולקו בקיבוץ
, הן בכל בו והן במרכולית, בצורה חופשית ללא מגבלה וללא תשלום מחוץ למספר מוצרים מוקצבים. הרשימה הייתה ארוכה: ירקות, ביצים, קמח, קפה, סוכר, מוצריי היגיינה, ניקיון, סיגריות, עוגיות וכ"ו.

חלוקת כספים
במוצאי שבת
, בחדר הישיבות שבמועדון לחבר, משעה שמונה עד תשע בערב, חלוקת כספים ע"י הגזבר למשתלמים, אש"ל והוצאות לחברים, בעלי תפקידים וכו'. לאחר מכן נעשתה החלוקה ע"י מישהו מהנה"ח, הסדר הקיים עד היום למקרים דחופים. הצורך בחלוקת הכספים, שנוהלה שנים ע"י דניאלה, בוטל עם המעבר לכרטיסי אשראי ורישום ישיר בתקציב החבר.

חממה
בשנת
1986 הוחלט על הקמת ענף חדש של גידול צמחי נוי. בתחילה החממה מוקמה בלול ואחר כך נבנו מספר סככות ומבנה. מבחינת ההישגיים המקצועיים הענף היה בסדר וזכה אפילו למספר פרסים בתערוכות הפרחים, אבל הוא לא יכל לעמוד במבחן הרווחיות בגלל התחרות הגדולה והמחירים הנמוכים בשוק העולמי. הגידול העיקרי היה הבוגנוויליה. נעשו ניסיונות להכניס שותף לעסק (משפחת הדס) אבל בסופו של דבר סוכם על הפסקת הפעילות ב- 1996.

חצי ביצה
מנה עיקרית מקובלת לארוחת בוקר או ערב בשנות המחסור
. הבדיחה הנפוצה הייתה הפניה למגיש: "האם אפשר לקבל חצי ביצה רכה?"


חתונות
גם כיום קיים מוסד זה אבל תוכנו לגמרי שונה. החתונה הייתה חגיגת כל הקיבוץ והדגש הוא על המילה "כל". הזוגות היו מתחתנים תחת דגל הקיבוץ (ע"ע דגל), הכתובה הקיבוצית המקומית, התוכנית הכולל את ריקוד הכלולות המסורתי של לאה מעיין ז"ל וכ"ו. בשנת 1950 נכתב בעיתונות הארצית: שיא ארצי- בקיבוץ מגן אשר בנגב המערבי התחתנו 10 זוגות ביחד! ומקרה אחר: חברה אחת הייתה כבר בהריון מתקדם. איך להופיע לפני הרב במצב הזה? חברה אחרת "התנדבה" למלא את מקומה. אמא של חבר, אשר הייתה תושבת בקיבוץ, ולא הבינה את פשר הדבר החלה להגיד: ממש סקנדל- הוא משאיר אותה בהריון וכעת הוא מתחתן עם אחרת.

                                 א-ד • ה-ח • ט-ל • מ-ע • פ-ר • ש-ת