לקסיקון של געגוע ט-ל

טוריה
כלי עבודה שהיה מאד מקובל בשנים הראשונות, והיום פחות. בכל פעם שנולד תינוק חדש במגן היה אברהם קוטובסקי אומר: "עכשיו צריך להחליף את הטורייה למספר גדול יותר".

טלוויזיה ציבורית
בשנת 1974 נתקבלה החלטה על רכישת טלוויזיות לחברים (בשחור לבן כמובן). ומה היה עד אז? במקלט הנמצא מול המרכזון הבוגר הייתה טלוויזיה אחת וכסאות מתקפלים, וכל ציבור החברים והילדים היו באים לשם לצפות בתכניות. במשך הזמן נעשו שיפוצים במקלט כגון הכנסת מאווררים. האחריות להפעלת המקום הייתה בידי ו. התרבות שגם דאגה לתורנות ניקיון.

טלפון ציבורי
עד הכנסת טלפון לבתי החברים
(1982 – ע"ע) עמדו לרשותנו שני טלפונים ציבוריים: ליד המזכירות וליד בית מש' אורן. עד 1964 שלשלנו מטבע של חצי לירה ומרכזיית משרד הדואר חייגה לנו את המספר שביקשנו. אחר כך הומצא האסימון, שבמגן ניתנו לשימוש חופשי לחברים. התקלות היו מרובות, בד"כ אחת: אלה שלא היו זכאים לקבל אסימונים נהגו לשלשל לטלפון אסימון קשור בחוט וכך לדבר ללא הגבלה, אך קריעת החוט בתוך המכשיר גרמה לקלקולים. ב- 1991 בא לקיצו עידן האסימונים עם הכנסת הטלכרט, ועם השינויים במגן גם החלוקה החופשית של טלכרט הופסקה וסעיף הוצאות הטלפון נכלל בתקציב הכולל.

טלפונים
עד מרץ 1954 לא היה לנו כל טלפון במגן. לשאלתו של חבר הכנסת ראובן ארזי ממפ"ם לשר הדואר למה אין לקיבוץ שובל ומגן קו טלפון התשובה הייתה שלא הייתה כל הצדקה לחבר את שני הקיבוצים האלה למרכזיה היות ובממוצע התנהלו רק שלוש שיחות ליום. הטלפון הראשון מספרו מגדל אשקלון 107 היה מחובר למרכזיה הזאת. כדי להתקשר לשובל צריך היה לצלצל למגדל אשקלון, אשר מקשרת אותנו למרכזית יפו שדורשת את מרכזית באר שבע שהיא בסופו של דבר קשורה עם שובל. בשנת 1957 הוחלף מספרנו לסעד 171 ובשנת 1960 המספר היה סעד 207. לאחר מועד זה עם פתיחת מרכזיה באופקים מספר הטלפון היה 283. בשנת 1976 יכולנו להתקשר כבר ישירות ומספרנו היה 83853-57. בשנת 1979 היו בקיבוץ בסה"כ 4 טלפונים: הקיבוץ 82853,המרפאה 82593, מרכז המשק 82594 ובמפעל 82252. כל זה נוסף לטלפון הציבורי היחידי- 83194. בשנת 1982 עם הכנסת מרכזית תדקס בקיבוץ, חוברו חדרי החברים למרכזיה הזאת ומספר הטלפון המרכזי היה 83211-057 .

טניס שולחן
בשנת 1951 נציגת קיבוץ מגן החברה מרקוביץ (שרה בן צבי) השתתפה באליפות הארצית של הפועל ותפסה את המקום הרביעי לאחר שהפסידה ליריבתה מחיפה. (דרך אגב באליפות הנשים התחרו .....4 נשים
!).

טריקו חן
בחיפוש אחרי יצירת מקומות עבודה לחברות מצד אחד וגם מתוך רצון להרחיב את מקורות הפרנסה בקיבוץ, הוחלט בשנת 1983 על הקמת מתפרה במטרה למכור את התוצרת מחוץ לקיבוץ. "המפעל" השתתף בכל מיני ירידים ותערוכות מכירה בישובים שונים אבל המשבר אשר עבר על תעשיית הטכסטיל לא אפשר קיום הענף במתכונת כזאת. בשנת 1987 הוסב שם הענף ל"מגנטה" ונפתחה חנות אשר מכירותיה מבוססות רק על ייצור.

טרקטור שרשרות
' הטרקטור בה הידיעה בשנות ה-50, המקובל בכל קיבוץ. ה-T.D 9 הכבד, היסודי אשר היה גורר אחריו מחרשה לחריש העמוק זכור היטב לא רק לפלחים של אז. במשך השנים, בעלי המקצוע הגיעו למסקנה שכובד הטרקטור מהדק את האדמה ומסיבה זאת הוא הוצא משימוש וטרקטור הגלגלים תפס את מקומו .

יום הילד
בתקופת החינוך המשותף
(ע"ע) אורגן יום מדי פעם חג כזה כאשר להכנתו שותף הקיבוץ כולו, ללא אמצעים חיצוניים. החברות היו תופרות ובונות צעצועים ומשחקים דידקטיים לבתי הילדים, הנגרים - צעצועים מעץ, המסגרים - מיתקנים למגרש המשחקים באזור בתי הילדים והוכנו הופעות אומנותיות.

כביש הרעב
הדרך להגיע למגן בשנים הראשונות הייתה דרך
"כביש הרעב", קטע הכביש מגילת עד אורים כיום. שם הכביש ניתן היות ובשנת 1946 הוא נסלל ע"י הבריטים כדי לספק תעסוקה לבדואים תושבי האזור אשר היו רעבים ללחם בגלל הבצורת הקשה בשנה זאת. הכביש נסלל רק באבנים וכאמור עד למקום בו הייתה נקודת משטרה בריטית בשעתו ע"י קיבוץ אורים ("אימרה"). משם היו ממשיכים להגיע למגן בדרך עפר, ועוברים את הואדי שהיה ללא גשר (עד ראשית שנות ה- 60). בזמן השיטפונות כל הקיבוצים היו מנותקים. המושבים אשר נוסדו לאורך הכביש (גילת, מסלול, רנן, פדויים ופטיש) נקראו בתחילה אימרה א' עד ה'.

כדור סל
ענף ספורט בו היו למגן שתי תקופות פריחה
: בשנות ה- 50 עם גרעין "פלד" היתה קבוצה שהגיעה ב- 1956 לחצי גמר אליפות הנגב של "הפועל". בכתבה ב"על המשמר" נכתב שהשחקן הטוב במגן היה ז'קו כהן(?). בשנות ה- 70 עם גרעין "רשף" עלינו לליגה ב'.

כדור עף
הייתה במגן קבוצת כדורעף במסגרת
"הפועל". בשנת 1985 הקבוצה שיחקה בליגה א' דרום ובתום משחקי הליגה דורגה במקום ה-8 עם 16 נקודות. (בליגה הזאת שיחקו....8 קבוצות).

כדור רגל
לא מדובר במשחקי השבת של היום
. ב-1985 הייתה קבוצה רשמית הרשומה בהתאחדות, עם כרטיסי שחקן של הפועל ועם תלבושת "הפועל מגן", אבל לא כדאי להזכיר את תוצאות המשחקים. (לפחות כרטיסי שחקן נשארו!)

כדי חלב
עד להכנסת מכונת החליבה ואחר
-כך עם הפעלת מכון החליבה, החליבה הייתה ידנית לתוך דלי ואחר שפכו את החלב לכדים. גודלו של הכד כ-30 ליטר והיו מכניסים את הכדים בתוך ארגז עם מים קרים ומשם המשאית שלנו היתה מעבירה פעם ביומיים לתנובה באר שבע. מתוך הארגז הזה יצא צינור אשר היה משמש כמקור למים קרים לאוכלוסיית הקיבוץ. תפקיד נוסף לארגז הקירור ולכדים היה אכסון הבשר. בתקופה הזאת בשר החזיר (ע"ע) אשר היה מחכה לטיפול המיוחד היה מוכנס כאמור בכדים וביום אחד בטעות נשלח כד כזה יחד עם יתר כדי החלב לתנובה באר-שבע!! בשנים הראשונות לקראת חג הפסח היו מגיעים משגיחי הרבנות מבאר שבע כדי להכשיר את הכדים.

כלבו
בהתחלה את האספקה הקטנה
(צרכי רחצה) היו מקבלים בחלוקה בקומונה. חבר היה רושם את המצרך הדרוש לו וביום שישי עם לקיחת חבילת הבגדים, היה מוצא בתאו את המצרך המבוקש. לגבי משחת השיניים היה הסדר מיוחד, אי אפשר היה לקבל שפופרת חדשה מבלי להחזיר את הישנה היות ורבים היו שוכחים אותה במקלחת הציבורית. הסיגריות לחלוקה, חומרי ניקיון ו....הנעלים היו אצל החצרן (ראובן שליפר ז"ל) במחסנו אשר במכון התערובת. חלוקה של ממתקים לא הייתה קיימת ובשנת 1962 החלו באקונומיה לחלק פעם לחודש שתי חפיסות שוקולד חלב (פרה) רק לילדים. בשנות ה-70 אוחדו הפונקציות כולם ונפתח הכל בו במבנה אשר היה מיועד תחילה לשמש כמדגרה בלול. בהתאם לתקציב הקיבוץ מכניסים לכלבו גם מוצרי מעדנייה: קפה, תה, עוגיות פשוטות, תרכיזים וממתקים. מספר מוצרי "מותרות" כמו שמפונים,מתנות אשר היו נרכשים על חשבון החבר. ב-17/7/89 הוחלט על ביטול האספקה החודשית וכל הסעיפים האלה: אספקה קטנה, מעדנייה וצרכי הגינה הועברו לתקציב האישי. המבנה היה קטן,לא התאים לגודל האוכלוסייה, היו בין 70- 80 קונים בממוצע ביום, התלבטו אם להעביר את הכל בו למבנה החממה או לאולם הספורט. בסוף הוחלט על התחלופה בין הקומונה והספרייה ובמקום הזה נפתחה ב-15/12/97 "המפגשית".

כלב חשמלי
בחצר ההמתנה של מכון החליבה ברפת היה מיתקן מורכב מצינור ברזל המחובר לזרם חשמלי חלש
. תפקידו היה לצופף את הפרות לקראת כניסתן למכון ללא הצורך שהרפתנים ייצאו לחצר. עם איחוד הרפתות של מגן וגבולות במסגרת רפת הנגב, החולבות הועברו לגבולות ומכון החליבה במגן הפסיק את פעולתו.

כפכפים
האביזר החשוב ביותר במקלחת הציבורית
(ע"ע). מדובר בנעלי עץ עם רצועת בד או גומי, תוצרת הנגרייה שלנו. הבלאי היה מאד גדול ולכן היה מחסור עד הגיעו של משלוח חדש. בתקופת המחסור המשפט המקובל: "אני מזמין אצלך את הכפכפים."

כרם
יחד עם המטע בשנת
1952 נטענו 43 ד' כרם. הזנים דבוקי, מלכה ומדלין נבצרו בעונה שהשוק היה מלא והמחירים היו "על הפנים". לא היה לגידול הזה כל יתרון מסחרי. מחוסר כוח אדם מקצועי לטפל בכרם כראוי, השטח היה מלא עשבים ויבלית ומדריכי הסוכנות המליצו על עקירת הכרם ב -1962 .

להעיר
נוהג מקובל שנים רבות במגן
, עד שהשעונים המעוררים חיסלו אותו. בחדר האוכל הייתה תלויה רשימה שמיועדת לשומר הלילה וכל חבר אשר היה צריך לקום בשעה מוקדמת (בעיקר הרפתנים ואלה שהיו נוסעים העירה) היו נרשמים. המאחרים לעבודה השתמשו הרבה פעמים בנימוק: "השומר לא העיר אותי" וגם ברשימת הערה היו כאלה אשר נוסף לשמם והשעה היו מדגישים למשל: "להעיר חזק" או "לבדוק לאחר 5 דקות אם קמתי".

לול
אחד מענפי החי המרובים אשר היו במגן
. הלול שהוקם עוד בשנה הראשונה
(1949)
עם 300 פרגיות תפס מקום נכבד עד לחיסולו ב- 1976. בתחילתו הלול היה מיועד רק לגידול תרנגולות הטלה. בשנת 1954 בגלל מחסור בבשר בארץ משרד החקלאות עודד משקים להתחיל לגדל עופות לבשר וכך התחילו גם במגן בשלוחת הפיטום אשר נשארה לבסוף כגידול יחיד. שמות המבנים היו מוכרים לכל החברים: בית אימון- מקום משיכה לביקורי הילדים לראות את האפרוחים, לול שלבים (שלבי עץ), לול ריפוד עמוק, לול סוללות, הלול החדש ולול בנג'ילה.

לוקס
עד
1/1/1950 כאשר הפעלנו לראשונה את הגנרטור בקיבוץ התאורה בחדרים הייתה ע"י עששיות נפט. (כדי לשמור על השוויון כל העששיות היו באותו הגודל). לעומת זאת בחדר האוכל השתמשנו במספר מנורות לוקס אשר הופעלו גם הן על בסיס נפט אבל היו עובדות כמו פרימוס (ע"ע) והאור היה הרבה יותר חזק.

לחם
היום יש לנו אפשרות לבחור כל מיני לחמים ב
"מפגשית" לחמים המסופקים מדי יום הביתה ע"י שתי מאפיות. בשנות 49/50 משאית הקיבוץ (פורד קנדה) הייתה מגיעה למגן דרך מאפיה בראשון לציון ורוכשת לחם "טרי" אשר היה צריך לספק את תצרוכת הקיבוץ במשך שבוע ימים. בשנת 1952 נפתחה מאפיה בקיבוץ צור מעון (ע"ע) אשר סיפקה לחם לכל ישובי האזור. עם סגירת המאפיה בגלל נטישת הישוב, התחלנו לרכוש את הלחם מבאר שבע ממאפיית נחשון. משאית הקיבוץ אשר הייתה מגיעה לב"ש עם כדי החלב פעם ביומיים הייתה חוזרת עם הלחם למגן. שיפור באספקה חל עם הפעלת המאפיה בניר יצחק. עם חיסול הענף אצלם בגלל מיעוט האוכלוסייה באזור, נכנסו במקומם המאפיות המסחריות הפועלות גם כיום.

ליזול
חומר החיטוי ששלט בכל מקום
: במבני ציבור, בתי ילדים, שירותים וכו'. את ריחו קשה לשכוח עד היום.

לימודים פונקציונליים
היציאה ללימודים הייתה מאושרת על ידי שיחת הקיבוץ ובהתאם להמלצת ועדת השתלמות והמזכירות
. לימודים פונקציונליים הם לימודים שהתועלת מהם הייתה לצורכי הקיבוץ ו/או התנועה.

לינה משותפת
אפשר לומר שזה היה המרכיב הבולט אשר סימל בכל הזמנים את החינוך המשותף
(ע"ע). הלינה המשותפת החלה במגן עם בואם של ראשוני ילדינו בשנת 1950 מיד מרדכי ונמשכה 38 שנה, עד 1988 כאשר 144 חברים מתוך 187 בעלי זכות בחירה הצביעו ברוב של 80% על ביטול הלינה המשותפת ובעד מעבר ללינה משפחתית.


                                           א-ד • ה-ח • ט-ל • מ-ע • פ-ר • ש-ת