מבט מגן
בשנת 1984 החלו לשדר באמצעות הוידאו יומן דו שבועי עם כתבות על המתרחש במגן, כלי תקשורת נוסף ל "עיתונות המקומית". כמו כל תפקיד-ענף אשר קם ונופל עם האדם, גם "מבט מגן" הפסיק לאחר זמן מה את הופעתו כאשר הצוות התעייף.
מגן אלקטרוניקסבשנת 1960 הוחלט שהמעבדה הביתית אשר יצרה ותיקנה מקלטי רדיו של החברים,תיהפך לענף בקיבוץ. התחילו לייצר מגוון של מוצרים כגון מקלטי רדיו, מגברים סטראופוניים, צירופי מערכות, ווסת אור אלקטרוני וממיר (אינוורטור) למנורה פלורסצנטית. היו כל מיני ניסיונות של התקשרות עם גורמי חוץ לשיווק התוצרת .
וב-1968 פתחנו חנות המפעל בת"א בבית משקי הנגב-הדרום. באותו זמן התחלנו לייצר מנורות לתאורת חירום. בשנת 1971 נוהל מו"מ על איחוד המפעל עם נירים אלקטרוניקה ישראל. מינהלת מרכז ההשקעות אישרה הרחבת המפעל, אשר היה ממוקם באולם הספורט של היום, בהשקעה של מיליון לירות לייצור אביזרי תאורה עבור מערכת הביטחון. בשנת 1976 נסגר המפעל.
מדגרהצריף העץ בו מפסל כיום אריה ברזילי, שימש כמבנה המדגרה לענף הברווזייה (ע"ע). כל שבוע בקעו האפרוחים עבור הגידול העצמי ואת העודפים היו מוכרים, בעיקר למושבניקים. המדגרה עבדה גם עבור לקוחות חוץ והדגירו בה ביצי תרנגולי הודו בשביל עין-השלושה. הביצים שנפסלו (עקב אי פוריות) נמסרו למטבח.
מדרכותמי צריך מדרכות בנגב? היו ויכוחים רבים בנושא זה כי הרי אין אצלנו גשם
וגם לא בוץ.... ולמרות הכל הוחלט על סלילת מדרכות לטובת הנוי בקיבוץ. בשלב הראשון, עוד הרבה זמן לפני סלילת מדרכות האספלט נסללו מדרכות מחומר וואדי מעורב עם מלח אשר לאחר תקופת מה התפוררו לגמרי.
מועצה אזורית חבל מעוןהייתה המועצה הגדולה ביותר בארץ מבחינת השטח הגיאוגרפי בעת הקמתה ב-1951. היא החליפה את הגוף הזמני של ועד ישובי הנגב. המועצה הייתה ממוקמת בנירים. (כל צוות העובדים היה מורכב משלושה חברים: הדסה, חברת נירים יושבת ראש, פינחס, חבר מגן- נהג המועצה, ומזכירה). בגלל בעיות פנימיות בנירים הוחלט שם להעדיף שבמקום יישאר "גוש מגן" כיחידה צבאית והמועצה תעבור למגן לאחר שהתקבלה הסכמת הקיבוץ. לאחר מספר שנים עברה המועצה מהצריף במגן למבנה אשר הוקם במקום בו נמצאים כעת מפעלי יח"מ. יש לזכור כי המפעלים האזורים היו אז חלק בלתי נפרד מפעולת המועצה. המועצה נשארת שם עד 1977 ועם ההפרדה בין הפעילות המוניציפלית למשקית היא עוברת למקומה החדש אשר הוקצב לה ע"י מגן במקום חלק מהמטע. לאחר מותו של ראש הממשלה לוי אשכול, הוחלט לשנות את שמה מחבל מעון לאשכול.
מוצרי פלסטיק-מגןארוכה היא רשימת המוצרים אשר יצרו במפעל במשך השנים עד היום. המוצרים היו: מימיות, ספלים, משחק חיילים, תפסנים עם דמויות לפרסומת, קוביות לרהיטים-"ויגואם" אשר אחר כך שימשו כעציצים, ארגזי כלים, סירי לילה, מטקות, ארגזי טלוויזיה, ארגזים למרכזיות טלפון לטלרד, ארגז למכשירי מדידת דם, בקבוקי אלסקה, כלים לאחזקת תבלינים, גלילים לסרט מחרר עבור צה"ל, ידיות למטפים, סנפירים לגלשני מים, קוביות למשחקים, חלקים וארגזים למגלי מוקשים עבור צה"ל, ארגזי תנובה ועוד.
מוצרי שפיראעל שם בעל המפעל לפלסטיקה אשר מכר לנו את המכונות להזרקה ולניפוח להקמת המפעל במגן, את המבלטים ואת המוניטין. מה היו המוצרים האלה? מימיות וספלים עבור צה"ל, משחקי ילדים כגון חיילים, כדורי פלסטיק וכ"ו כנאמר..."הכל בלירה!"
מזרעיםהשותפות הראשונה של קיבוץ מגן הייתה עם קיבוץ חצרים בפרויקט ליצירת מכונות לניקוי זרעי חיטה. ביצוע עבודות המסגרייה נעשו אצלנו ועבודות הנגרייה אצלם. הכוונה הייתה למכור את המזרעים באמצעות הסוכנות למשקים אחרים ויצרנו 100 יחידות. מתוך אלה נמכרו שתים בלבד, אחת לחצרים והשניה ל...מגן. (המזרע שלנו הופעל מספר שנים והיה על מרפסת מחסן התערובת, כיום אולם הספורט).
מחבט זבוביםבנוסף לפליט (ע"ע) השתמשו גם בכלי זה במסגרת המאבק ביתושים ובזבובים. בדרך כלל היה עשוי ידית עץ ובקצהו פיסת עור גמישה.
מחלקה לבניהלאחר שהפסקנו לבנות בכוחות עצמנו בשנת 1953, עד 1984 עבודות הבניה התבצעו באמצעות החברה הקבלית התנועתית. הסיבה להפסקת העבודה עם המחלקה הייתה הפסקת פעילותה עקב פשיטת הרגל. ההתקשרות עם המחלקה הייתה בשתי צורות: עבודות קבלניות (קביעת המחיר מראש) או לרוב בעבודות רג'י, כלומר מחיר עלות הבניה + שיעור עמלה קבוע למחלקה.בתקופות שלקיבוץ לא היה חבר אשר ירכז את עבודות הבניה, המחלקה סיפקה גם מנהל עבודה. מספר חברים עבדו כפעילים מרכזיים במחלקה לבניה בתקופות שונות: מרטין לביא כמרכז הנגרייה ברעננה וראובן שליפר ז"ל במרכז. "בן-בית" במגן היה הרכז האזורי משה קורן ז"ל.
מחנות עבודה
שנים רבות נעזרנו בקבוצות נוער אשר היו מגיעות למגן בעיקר בתקופות החופשה או בשבתות כדי לעזור בביצוע עבודות המוניות ובוערות. הקבוצות התארגנו במסגרת תנועתית (לא רק של השומר הצעיר), במסגרת בתי ספר ואפילו כחבורות של בודדים אשר חיפשו דרך להיות ביחד. לפעמים הקבוצות קיבלו תמורה בעד עבודתם למטרה מסוימת והרבה פעמים הגיעו אלינו בהתנדבות. בשנות ה-90 הפסקנו לקלוט מחנות עבודה.
מחסן התערובתשכן במבנה בו נמצא היום אולם ההתעמלות/ ג'ודו. במחסן היו מכינים את התערובות לענפי החי (רפת, לול, צאן, ברווזיה) בתוך מערבל גדול. כאשר המערבל היה מקולקל הוכנה התערובת באופן ידני. התערובת המוכנה היתה מועברת בשקים או בחביות קרטון לענפים ע"י סוס ועגלה ובשלב מאוחר יותר נרכש קומנדקר עם מיכל ומשפך, הישר למיכלים בענפים. עם הקמת מכוני התערובת האזוריים (מתמור) נסגרו רוב המכונים המקומיים, וגם זה שלנו.
מטבח ילדיםבמסגרת המטבח הכללי היה אגף מיוחד ובו עבדו "מבשלות ילדים" אשר הכינו אוכל מיוחד עבור בתי הילדים. המטפלות היו מגיעות לקראת ארוחות הצהרים ולוקחות בכלים מיוחדים את האוכל. התפריט היה בהרבה מקרים שונה מזה של החברים וכלל יותר פירות ודברי מתיקה. עם השינויים במערכת החינוך, מטבח הילדים הפסיק את פעילותו.
מטעיםהוחל בהקמתו ב-1952. בתחילה ניטעו 46 דונם בהם 35 דונם שזיפים, 4 דונם גויבות, 3 דונם אפרסקים ו-4 דונם זיתים. לאחר שנה מרחיבים את השטח הנטוע ומוסיפים גידול אשר תפס אחר כך מקום נכבד-המישמש. אחר נוספו עוד אפרסקים ואגסים. בעיות הכרוכות בכוח אדם לעבודות ההמוניות, התלות ההולכת וגוברת בקבלנים להורדת הפרי, רווחיות הענף עקב יוקר מחירי המים, מגבלות מכסות המים ומחירים נמוכים לתוצרת, הביאו להחלטה בשנת 1972 לעקור את המטע לגמרי. השטח נמסר לידי המועצה האזורית "אשכול" לבניית משרדיה החדשים.
מיטות סוכנותבשנים 51/53 ייצרו במסגרייה שלנו עבור העולים החדשים לפי הזמנת הסוכנות מיטות במסגרת, במגמה להפוך את הענף הזה למפעל.
מכון חליבהעם איחוד הרפתות במסגרת רפת הנגב ומעבר החולבות של מגן לגבולות, הופסקה פעולתו של מכון החליבה במגן. החליבה התבצעה במגן בתחילה בצורה ידנית. בשלב מתקדם יותר הוכנסה מכונת חליבה ניידת. עם בניית המכון בשלב הראשון היו 6 עמדות חליבה ובשלב האחרון היו 24 עמדות. המכון היה מקושר למחשב אשר היה אוסף את כל הנתונים.
מלון צרנובסקי בשנים הראשונות לאחר עלית הקיבוץ על הקרקע, בא-כוח הקבוץ (ע"ע) יחד עם מרכז הקניות היו לנים במלון הזה ברחוב יהודה הלוי בת"א, מלון בו היו מתאכסנים רוב הפעילים וגזברי הקיבוצים מהקיבוץ הארצי .בתקופה הזאת היו יוצאים העירה ביום ראשון וחוזרים רק בסופי השבוע לקיבוץ.
מסעדה
שנים רבות היה קיים הסידור שחבר היוצא לת"א היה מקבל מועדת החברים תלושים לאכול ארוחה במסעדה שאיתה היה לקבוץ הסדר. ההסדר הופעל בתחילה עם הקיוסק מרחוב מרכז המסחרי מול משרדי משקי הנגב, שם בחדר צר אחורי היו שני שולחנות ומטבח. הגזבר-מרכז הקניות היו מביאים מצרכים מהקיבוץ (בעיקר ביצים) ושם היו מכינים ארוחת בוקר. אחר כך נעשו הסדרים עם מסעדות שונות לגבי ארוחת צהרים. (מסעדת "הלול" ברח' בן יהודה, "פלטה" ע"י קולנוע אופיר ברח' אחד העם). מכל המסעדות הכי זכורה לחברים הייתה מסעדתם של הוריו של מוטי אברהם במרכז העיר ע"י שוק בצלאל. האוכל הביתי אשר הוכן ע"י אימו של מוטי ויחסו של האב יעקב ז"ל לכל החברים הוא בלתי נשכח. עם תהליך ההפרטה, הופסק סידור המסעדה.
מעבדה לטיפול שינייםבשנת 1957 הופעלה במגן "מעבדה" לטיפול שיניים לחברי מגן וגם לקיבוצי הסביבה. בזה תמו הנסיעות הארוכות לבאר שבע לשם קבלת טיפול והרגעת הכאבים. נרכש ציוד "מודרני" והמעבדה הופעלה על ידי יהודה כרמלי, אז חבר מגן.
מפי הטף
מדור קבוע בעלון הקיבוץ "הדי מגן"(ע"ע). בו פורסמו ע"י המטפלות או ההורים מ"פניני" הילדים. למשל: קולונאי עובר ע"י הגן ועמית יעקובי צועק אחריו: אבא, אני קמתי הבוקר יבש - איך אתה קמת? או אריאל המגיב לטרקטור העומד בחניה כשמנועו פועל: למה מבזבזים את הרעש?
מפעל הנעליםבשנת 1951 בחיפוש אחרי מקורות פרנסה, הוצע לנו ע"י המחלקה לכלכלה של הקיבוץ הארצי להיכנס לשותפות במפעל הנעלים של קיבוץ נירים. נבחרו 4 חברים אשר כל בוקר היו נוסעים לנירים לעבודה עם "רכב" צמוד - עגלה עם סוסה. במשך הזמן התברר שאין סיכויים רבים למפעל אשר עבד על בסיס הקצבת חומרים ע"י הממשלה בתקופת הצנע.
מפעל הספר לחברשנים רבות מפעל זה היה קיים במגן עד שחוסל בתהליך ההפרטה בשני שלבים. בתחילתו,ועדת התרבות בשיתוף עם הספרייה היו מביאים תערוכות של ספרים ואלבומים לקיבוץ בעיקר בהוצאת "ספרית הפועלים" ו"עם עובד" בהנחה ובהתאם לתקציב שנקבע. החבר היה יכול לבחור ולרכוש ספרים. הספרים המבוקשים היו בדרך כלל ספרי ילדים. כאשר עברנו לתקציב אישי ובו תקציב בכל תחום גם לספרים ניתן תקציב בנפרד. עם המעבר לתקציב כולל, סעיף זה נבלע בתוך כל התקציב.
מקלחת ציבורית לא מדובר בידיעון המופיע היום במגן. כאשר בדירות החברים לא היו שירותים, כל הציבור היה משתמש במבנה הזה שנבנה מפח בתחילה, מוקם ע"י חדר האוכל והיינו מחממים את המים עם דוד מופעל בסולר. המקלחת הייתה מחולקת לשני אגפים (בנים ובנות) ומחיצת הפח אשר הפרידה בין שני החלקים הייתה מלאת חורים אשר היו נסתמים בסבון כדי לא לאפשר את ההצצות. "המקלחת" שימשה גם למקום מפגש חברתי לשמיעת אינפורמציה, החלפת דעות, ויכוחים ובעיקר מקור לרכילות. עם התחלת הבניה של דירות אשר בשלב ההוא היו ללא שירותים נבנה המבנה הקיים עד היום בדרך לבריכה. מבנה זה שימש שנים רבות אחר כך את האוכלוסייה הזמנית (מתנדבים).
מרכולית המקום לחלוקה חופשית או בתשלום של מוצרי מזון. שכן בחדרון ליד משרד המטבח. בדצמבר 1997 אוחד עם הכל-בו (למוצרי ניקיון ובית, דברי מתיקה ועוד) שעד אז שכן במבנה שליד הלולים. מאז יש לנו "מפגשית".
משלוחים בתום גידול להקות הפיטום בלול, היינו שולחים את העופות לשוק בדרך כלל לב"ש ולתל-אביב. 5 חברים ביניהם מתנדבים או חברי גרעין יחד עם 2 הלולנים הקבועים, היו עובדים בלילה כשעתיים בתפיסת העופות והכנסתם לתוך כלובים על המשאית. חבר נוסף היה נוסע עם העופות כמלווה לשמור שלא יגנבו עופות בתנובה וגם על המשקל. הכלובים היו בהתחלה מברזל (21 ק"ג כל אחד) ואחר כך הוכנסו כלובי פלסטיק תוצרת פלסאון אשר שקלו רק 5.5 ק"ג. הלולנים היו תופסים וממינים את העופות, מוסרים אותם ל"רצים" ואלה היו נותנים אותם לשני החברים שהיו על המשאית כדי להכניסם לתוך הכלובים. כשעה לפני תום המשלוח, חבר היה הולך לחדר האוכל להכין את "הארוחה" החגיגית אשר כללה עופות בתנור, צ'יפסים, סלטים ו...בירה ("צ'ופר" רציני ונדיר בימים האלה).
משק מודרך למרות שהקיבוץ היה כבר כמעט בן 10 (1958) הוא נכלל בין המשקים אשר היו זקוקים להדרכה משקית וחברתית. המדריכים אשר הגיעו במסגרת הזאת למגן היו זליג הליבני מכפר מנחם ויהודה מנגבה.
משק סוכנותכל ישוב אשר עלה על הקרקע היה בחסות הסוכנות היהודית אשר פעלה בשיתוף פעולה עם כל הגורמים המיישבים במדינה. נוסף להסדרי הקרקע אשר היו מוקצבים לישוב החדש ע"י מינהל מקרקעי ישראל הסוכנות דאגה לתקציב מיוחד המיועד ליצירת מקורות פרנסה עד שהמשק יוכל לעמוד על רגליו ופרנס את עצמו בכבוד. כל שנה היה מתקיים דיון עם כל הגורמים (נציגי הסוכנות, הבנקים, משרד החקלאות, התנועה והמשק) לקביעת התקציב השנתי על בסיס התוכנית שהוגשה על ידי הקיבוץ. בשנת 1981 מגן מפסיק להיות משק סוכנות והוא נכלל בקבוצת הקיבוצים אשר יצאו ל"ביסוס". במסגרת הזאת התקבלו יתרות התקציבים לביסוס המשק. כל ההקצבות התקבלו כהלוואה, בתנאים מועדפים, והן נפרעו כולן ע"י מגן.
מתנדבים בשנת 1962 הגיעה הקבוצה הראשונה של מתנדבים מצרפת למגן במטרה להכיר את חיי הקיבוץ. במשך 40 שנה האוכלוסייה הזאת הייתה חלק בלתי נפרד מנוף הקיבוץ. אלפי מתנדבים הגיעו למגן בצורה מאורגנת או כבודדים, במחזורים של עד חצי שנה אבל היו כאלה אשר חזרו מספר פעמים או נשארו לתקופות ארוכות יותר. בשנים הראשונות הטיפול בהם היה אינטנסיבי ואישי, והם אומצו במשפחות, היו חוגי לימוד- שירה, ריקודים, טיולים, הרצאות. הם היו חוזרים לארצם כשגרירי ישראל והתנועה הקיבוצית. קשרים אישיים נקשרו בין מתנדבים רבים לחברי הקיבוץ. לקראת מלחמת 67, בתקופת ההמתנה הקשה, התקבל מברק מצרפת בו נאמר שהקבוצה ארגנה מקום אכסון לילדי מגן ושנשלח אותם לשם. גם במלחמת יום כיפור למרות לחץ השגירויות הזרות עליהם אף מתנדב לא רצה לעזוב את מגן. בשנת 1970 פורסמה ב"העולם הזה" כתבה ע"י אלי תבור נגד קיבוץ מגן תחת השם "מתנדבים או עבדים". זקן המתנדבים אשר הגיע משוויץ, מספר פעמים מדי שנה כדי לעבוד בקטיף בפרדס היה ארנסט. בדרך לבריכה נבנתה שכונת בתים מיוחדת עבורם.
נווה יאיר
מייד לאחר התיישבות מגן, עלה על הקרקע גם קיבוץ נווה יאיר (על שמו המחתרתי של מפקד הלח"י אברהם שטרן).המתיישבים היו יוצאי לח"י אשר שרתו ביחידתו של יצחק שדה אשר שכנע אותם להקים ישוב בנגב. למרות ההבדלים האידיאולוגים שיתוף הפעולה בינינו היה חזק מאד. בנקודתם אשר הייתה במקום בו יושב כיום קבוץ עין השלושה, היה להם עדר צאן והיינו קונים מהם גבינה ומבצעים להם תמורת זאת הובלות מת"א. בגלל פעולות שהם המשיכו לבצע מעבר לגבול, נהרגו מספר חברים ואז החבורה התפרקה ושנה אחת בלבד חלפה עד שהנקודה נעזבה.
נופש בנתניהבתחילת שנות ה-60 קיבוצי השומר הצעיר(ארגון הקניות הארצי התנועתי) מרחיב את פעילותו ורוכש מלון בנתניה כמעט על שפת הים, כדי לאפשר לחברים מהקיבוצים לצאת לנופש. מאחורי היוזמה הזאת הייתה הכוונה לאפשר לחברים לנצל את ימי חופשתם במחירים זולים מאשר היו מקובלים בשוק ולבלות במסגרת חברתית קיבוצית. במגן הוחלט לעודד יציאה לנופש ומקופת הקיבוץ היה סבסוד. בתחילה התפוסה במלון הייתה מלאה וגם חברי מגן רבים ניצלו את ההזדמנות הזאת אבל לאחר מספר שנים החברים העדיפו צורות חופשה אחרות.
נותקהשם שהיה מקובל בשנים הראשונות למחסן הנשק - נשקיה.
נעל"המפעל עליה מאורגן ע"י הסוכנות היהודית ל"נוער עולה לפני ההורים" בעיקר מרוסיה. קבוצה כזאת נקלטה גם במגן בשנת 1995 והם למדו במסגרת בית הספר המשותף "מעלה הבשור".
סדרן עבודהתפקיד חברתי ממדרגה ראשונה אשר פעילותו הופסקה יחד עם ביטול סידור העבודה (ע"ע). בכל ערב בחדר האוכל או בחדר סידור העבודה היה הסדרן מנהל את המו"מ עם רכזי הענפים ו/או עם החברים כדי לסדר את עבודת החברים במקומות העבודה בהתאם לצורכי המשק. עם המעבר לסידור שבועי הסידור היה נעשה ביום חמישי בלילה .
סטחנוביזם
מקור הביטוי ממכרות הפחם מדונץ, על שם פועל שם, אשר בשנת 1935 המציא את שיטת העבודה של מאמץ קולקטיבי להגביר את הייצור על בסיס תכנון מראש. הפועלים המצטיינים בעבודה, אשר היו "שוברים" את הנורמות שנקבעו מראש היו מקבלים את התואר סטחנוביט. הכתבה הראשונה אשר פורסמה על קיבוץ מגן בעיתון "מעריב" מהתאריך 9.9.1949 חברי מגן נקראו ...סטחנוביסטים.
סיבירהתקדמות רצינית ברמת החיים. מחליטים על הכנסת מקררים קטנים לחדרים המוכרים בשם "סיבירים". היו כאלה אשר בהעדר מצרכים לשים במקרר, השתמשו בסיביר כ....ארון לנעלים.
סידור טרמפים
מדי שבוע הייתה תלויה על לוח המודעות רשימה לפי ימים ובעלי הרכבים היו רושמים את נסיעותיהם מראש, כדי לאפשר למעונינים לנסוע איתם להירשם. נוהג זה הופסק בהדרגה עם הכנסת כרטיס חופשי באגד, ועם הירידה בנכונות בעלי הרכב להירשם.
סידור עבודהעל לוח המודעות היה תלוי בחדר האוכל ה"סידור" בו היו רושמים את מקום העבודה של החברים. בתחילה הסידור היה יומי עד שנת 1969 ואז הוא עבר שינוי ונעשה שבועי עם שינויים מדי ערב במקרה הצורך. הסידור האחרון במגן היה ב- 1996 ומאז רישום העבודה הוא על אחריות הענף או החבר.
סיכום שבתות
מדי חודש סבא פינקו ז"ל אשר עבד בהנהלת החשבונות היו מסכם את עבודת החברים אשר עבדו בשבתות ומפרסם על לוח המודעות את הסיכומים האישיים. נוהג זה בוטל בשנת 1983 (בגלל צנעת הפרט) והתחילו לשלוח לחברים הודעות מפורטות עם סיכום השבתות וימי חופשה בנפרד. (כיום מקבלים את הסיכום יחד עם דו"ח העבודה החודשי).
סילואשר היה פעם אחד מסמלי ההיכר של הקיבוץ, נבנה ע"י מכון החליבה בשנת 1954 (אפילו בעלון הקיבוץ היה מדור אינפורמטיבי קבוע "מהשייח ועד לסילו") הסילו שימש מספר שנים לאכסון תחמיץ עד שהשיטה הזאת שונתה ועברו לאכסון בתוך בור תחמיץ. היו מעלים את הירק מתוך העגלות ובין נגלה אחת לשניה, החברים היו דורכים את הירק (תוך ריקוד לפעמים) כדי להדק את התחמיץ. דרך התעלה בעלת הסולם שאפשר לעלות לגג הסילו, הרפתנים היו זורקים את התחמיץ ישר לתוך עגלת הרפת הרתומה לסוס ואחר היו מאביסים את הפרות. למרות אי השימוש בסילו, כל פעם שההצעה להרוס אותו הובאה לדיון היא נדחתה ע"י החברים. הסילו שימש גם שנים רבות לעמדת שמירה (ע"ע זרקור).
סככת מיון
הסככה בה נמצא כיום מחסן המטבח ע"י מגרש החניה המרכזי נבנתה בשעתו כדי לשמש למיון תוצרת תפוחי האדמה לפני שיווקם לתנובה. יש לזכור שגם איסוף תפוחי האדמה נעשה בתקופה הזאת בצורה ידנית כאשר ריכוז של חברים היה מסתדר בשני תורים, במרחק מספר מטרים בין אחד לשני ולאחר שהטרקטור היה עובר עם הכלי החברים היו אוספים את התוצרת בתוך שקים. פעולה נוספת אשר נעשתה בסככה הייתה חיתוך תפ"א הגדולים לפי מספר העיניים כדי להכין תפ"א לזרעים לעונה הבאה.
סניטריותעבודות ניקיון השירותים – בתי השימוש בפחונים ובמקלחת הציבורית (ע"ע). העבודה הייתה מתבצעת במסגרת סידור העבודה, בעיקר החברות, ולא פעם היו וויכוחים האם עבודה זאת היא עבודה קבלנית או שהחברה אשר מסיימת קודם את העבודה חייבת להשלים את שעות עבודתה במקום אחר.
סניף המפלגהכל זמן שאוכלוסיית הקיבוץ הייתה הומוגנית מבחינה רעיונית (ע"ע קולקטיביות רעיונית) כל הקיבוץ היה נחשב מבחינה פוליטית – ארגונית כסניף המפלגה. מזכיר הקיבוץ היה גם מזכיר סניף המפלגה (מפ"ם). מסי המפלגה שולמו עבור החברים ע"י הקיבוץ.
סקינריםשיטת ההשקיה "המתקדמת" בשנת 1953 אשר הופעלה בגן הירק במגן. מדובר בצינור ברזל ארוך על עמודים, עם חורים קטנים אשר היה מופעל עם חשמל והשקה את הערוגות בקשת של 90 מעלות (ע"ע גן ירק).
סתם חלוץכינוי אשר היה ניתן לחבר אשר נקלט בקיבוץ (גרעין) ולא עבר את המסלול התנועתי.
עוגה לחברבשנים 1960 עד 1963 זהבה שהייתה מרכזת המטבח , יזמה והתחילה לאפות עוגות לחלוקה ביום שישי, לקראת שבת. העוגות (שמרים,קוקוס,בחושות וכ"ו) היו מחולקות לכל אוכלוסיית הקיבוץ הן למשפחות והן לרווקים/ות. עם יציאתה ללימודים , היוזמה עוגה לחבר לא נפסקה וחברות רבות נתנו את ידם לשמור על המסורת הזאת. בינתיים התחילו החברים לרכוש תנורי אפיה קטנים-ביתיים (זהר) ו מאז....
עיר הבשור
פעמיים, לפני הבחירות לכנסת, הוכרז על הקמת עיר חדשה בישראל-"הבשור" במקום בו נמצא כיום עין הבשור. בשנת 1956 היה אפילו טכס הנחת אבן פינה לעיר החדשה. מה הקשר למגן? בוויכוח בין קיבוצי האזור על מיקום המוסד החינוכי, נציגי נירים השתמשו בין היתר בנימוק שבגלל קירבת המוסד ל"עיר", התלמידים ילכו לשם כדי...לבלות בפאבים.
על המשמרשנים רבות היה עיתון מפלגת מפ"מ העיתון היחיד במגן ואפילו נקבעה מכסה מחייבת לרכישתו בהתאם לגודל האוכלוסייה. על המשמר פרסם פעמים רבות כתבות על הנעשה במגן. גיליונות בודדים מהעיתונים האחרים (דבר, למרחב, קול העם) היו נמצאים רק בצריף התרבות והיו נעלמים משם לעתים קרובות. מאוחר יותר התאפשר והוקצב לחברים להזמין לפי בחירתם עיתון ליום שישי. עם ההתקדמות בשלבי ההפרטה, ניתנה האפשרות לבחור עיתון כל אחד לפי בחירתו, ויש לציין שרוב החברים נשארו נאמנים ל"על המשמר" ולמוספים שלו "חותם" ו"השבוע בקיבוץ הארצי". עם סגירת העיתון תם עידן "על המשמר" גם במגן.
עלי קאסםעלי קאסם היה עשיר ערבי בעל שטחים נרחבים בשרון. חלק מהם נרכשו בשעתו על ידי ק.ק.ל ונמסרו להתיישבות לקיבוץ יקום. ותיקי מגן שעלו מקפריסין ונשלחו להכשרה ביד מרדכי, התרכזו שם עם חברי יד מרדכי שקיבוצם נכבש ע"י המצרים במלחמת העצמאות.
עניני חוץאחד התפקידים המרכזיים אשר היו מקובלים בתקופה שגרעין המייסדים היה בהכשרה הן בחו"ל והן בארץ עד ליציאתנו להתיישבות. הנבחר היה בא-כוח הגרעין כלפי המוסדות וגם ניהל את "המערכת הכספית".
ענף הבניהאחד הענפים החשובים ביותר במגן עד שנת 1956 כאשר החלה לעבוד אצלנו המחלקה לבניה (ע"ע). הבתים הראשונים (4), הנגרייה-המבנה הראשון בקיבוץ, המחסן (כיום אולם הג'ודו) 5 חדרים בבית האימון (ע"ע לול) חצי לול (ע"ע) שלבים ורפת א' נבנו ע"י צוות הבנאים המקצועי ובעזרת כל ציבור החברים (גיוסים). הקמת הצריפים נעשתה גם כן ע"י הצוות. חברי הענף היו מחולקים לפי ההתמחות שלהם: רצף,ברזלן,טייח,סייד וכ"ו. החומר אשר שימש לבניה היה מובא הביתה מהוואדי והיינו מעמיסים אותו עם אתים בעגלה הרתומה לטרקטור. (למרות הכל....המבנים הנ"ל קיימים עד היום).
עפרוניםהכלים החקלאים (מיכלזונים) הדומים למנופים צהובים שבעזרתם היינו מבצעים את הקטיף בפרדס. רק החברים (והמתנדבים) שעברו הכשרה הוסמכו לעבוד על כלים אלה. הופעת העפרונים בחג השבועות הייתה תמיד יפה מאד ו"ריקוד העפרונים" זכור לרבים.
עצי האקליפטוסבחג האילנות הראשון במגן (1950) ניטעו עצים מסביב לגדר הקיבוץ שהיה אז בנקודה בו נמצא כיום המוסד החינוכי "מעלה הבשור". מכל העצים האלה נשארו רק שניים הנמצאים ע"י ספרית בית הספר, עדות לימי הראשונים של מגן.
עתידשם הסיגריות באריזה האדומה, שהיו מקובלות בתנועה הקיבוצית בשנות ה - 50"דובק" היה מייצר אותן במיוחד עבור הקיבוצים ונאמר שהחומר היה תוצאה מה שנאסף לאחר שגמרו לטאטא את הרצפה במפעל. מספרים שהעירונים היו מזהים היטב את "הקיבוצניקים" לפי סוג זה של סיגריות. חלוקת הסיגריות הייתה חופשית והוויכוחים סביב נושא זה התנהלו הרבה פעמים בעת שדנו בתקציבים (מדוע החברים אשר אינם מעשנים לא יקבלו במקום זה....שוקולדים).
א-ד • ה-ח • ט-ל • מ-ע • פ-ר • ש-ת