פיירסייד לא מזגנים, לא מכשירי חימום אלקטרוניים. היינו מחממים את חדרינו עם תנורים בעלי רשת אדומה, שהרבה פעמים היו נסתמים, עם פיח וריח של נפט. בחצר הקיבוץ היו מפוזרים מספר טנקים עם ברז והחברים היו ממלאים את מיכל הפיירסייד בנפט.
פינקסאות השם המקובל להנהלת החשבונות בשנות החמישים.
פלד
שם של הגרעין שהיה להשלמת מגן הראשונה (גדוד יחיעם). נבחר בשעתו לפי הצעתו של הרב אורי זוהר, אז חבר הגרעין, והוא התרגום לעברית מרוסית לשם סטלין.
פלד לביר-גראעם עזיבת צור מעון (ע"ע), הוחלט במוסדות המיישבים למסור את הנקודה לידי הקיבוץ הארצי. עד להפיכת הנקודה לישוב קבע (ניר-עוז) הייתה שם היאחזות נח"ל אשר הוחזקה ע"י שני גרעינים: בוגרי חברת נוער מעין-דור וחברי גרעין פלד ב'. התסיסה בגרעין פלד נגד קביעת מוסדות התנועה שהם ישלימו את מגן מצאה את ביטויה בין היתר ברצונם לצאת להתיישבות עצמאית ואז הם רשמו על מגדל הסילו במגן את סיסמתם "פלד לביר גרא".
פלוגות פוליטיות
בעקבות ההשפעה מההתארגנויות הקיימות בחו"ל במפלגות הקומוניסטיות, נערכו גם במגן פעולות כאלה אשר היו מאורגנות ע"י הועדה הפוליטית (ע"ע). החברים לא הסתפקו רק בפעילות בימי הבחירות כאשר היו יוצאים לב"ש ואופקים ומבצעים ביקורי בית (בשנת 1961 בוצעו 111 ביקורי בית). אורגנו חוגי לימוד השפה לעולים החדשים באופקים, לימודי חינוך לנשים, חוגי תפירה ומלאכה וכ"ו. חברי מגן פעלו בסניפי המפלגה ויש לציין את ההישג כאשר ראובן מעיין ז"ל היה מזכיר הסניף בב"ש ולראשות העיר נבחר איש מפ"ם זאב זריזי. הישגיים יפים נרשמו גם באופקים כאשר גדעון פעל בסניף.
פליטמי ידע בימי הבראשית על מכשירי חשמל קוטלי זבובים וחרקים? איפה היו כל אז כל התרסיסים של היום? חומר הריסוס נגד זבובים אשר היה מקובל בעבר היה הפליט והוא נמסר בחלוקה בכל בו. לא היה חדר ללא המפלטה הזכורה לוותיקי המקום. צורה אחרת המקובלת אז להשמדת זבובים הייתה סרטים המרוחים עם חומר דביק אשר היה מושך ומדביק את הזבובים אליו.
פלמונציקמדור קבוע להדרכה חינוכית להורים הצעירים, אשר היה מופיע בעיתון הקיר "הדי מגן" (ע"ע) בשנות ה-50 המאמרים היו נכתבים ע"י המטפלות אשר עבדו אז בבית התינוקות ובפעוטון. המאמרים היו מיועדים גם לכלל ציבור החברים כדי להדריכו איך להתנהג בצורה חינוכית וחיובית כלפי פעוטי הקיבוץ.
פקקחבר אשר לא היה בעל מקצוע ומסיבה זאת לא היה לו מקום עבודה קבוע היה "פקק" ז"א סדרן העבודה היה מסדר אותו כל יום במקום עבודה אחר בהתאם לצורכי הענפים.
פרדסעוד ענף חקלאי אשר הפסיק את פעולתו במגן בשנת 1989 בגלל רווחיותו הנמוכה, סיבה המשותפת להרבה ענפים חקלאיים במדינה. יוקר המים, חוסר ידיים עובדות, מדיניות הממשלה ומשבר עולמי הם חלק מסיבות אלה. ראשיתו של הענף בשנת 1958 ורבים היו הזנים בו: שמוטי, אשכוליות, ולנסיה, לימון, קלמנטינות, טבורי ואחרים. הפרדס היה ממוקם בשטח שבין בית הספר ניצני אשכול כיום ועד כמעט לכביש נירים.
פרידה ולשם
שתי הפרדות אשר היו במגן שנים רבות ושימשו בעיקר את החצרן לביצוע הובלות בתוך הקיבוץ. אחרי הצהרים ובעיקר בשבתות היה מקובל שהחברים היו רותמים את העגלה ויוצאים לטייל עם המשפחה באזור.
פרימוסמה זה? תלוי את מי שואלים. איש המכיר את תולדות חיל האוויר יענה שזה סוג של אווירון ממלחמת העצמאות ובשנים הראשונות אחריה. לזיכרונות של חברי מגן שני פרושים למילה הזאת. לעובדי המטבח זה היה מכשיר חימום אשר שימש לבישול, עם אש גלויה ורועשת. כאשר הלהבה הייתה יורדת, היו צריכים לפמפם את המכשיר כדי להעלות את האש. אבל היה עוד מין "פרימוס" - מצוקת הדיור חייבה המצאת פתרונות "יצירתיים". בכל חדר משפחה (ע"ע חדר) הוכנס לחדרו של הזוג חבר(ה) נוסף(ת) לגור איתם. מאיפה צץ השם הזה? ליצני הדור מסבירים שהאיש הזה היה ממש רותח ומרעיש כמו פרימוס בעת.....
פרסיםענפים וחברים זכו לפרסים מצד גורמים ממלכתיים על פעולתם והישגיהם. בשנת 1954 משרד החקלאות בהמלצת ארגון הגננים מעניק פרס לענף הנוי בקיבוץ מגן ולמאיר זילברמן (כספי) על גישה נכונה בדרכי ביצוע הנוי בקיבוצים הצעירים. בשנת 1963 צוות הרפת מקבל פרס ראשון ממשרד החקלאות בגין שיא ארצי בתנובת החלב 7515 ק"ג עם 237 ק"ג שומן . באותו המעמד קיבלה הפרה "זמירה" אות הצטיינות כאשר הגיעה בשנה זו לשיא בתנובת החלב - 12562 ק"ג. בשנת 1968 ענף הצאן במגן מקבל פרס ראשון (גם מענק בסך 300 לירות) על עבודת צוות הנוקדים אשר תרמה להתקדמות וייעול בשטח המקצועי והכלכלי גם יחד. בשנת 1971 שוב הרפת על המפה כאשר הפרה ניצה מוכרזת כאלופת הפרות בארץ, במועדון ה-100 של ענף הבקר בישראל כאשר הגיעה לתנובה של 105000 ק"ג חלב.
פשטידת גבינה
זה לא רק מאכל חלבי. אם נכנסת לחדר האוכל, ראית שיש פשטידת גבינה ולא זכרת איזה יום בשבוע היום, יכולת להיות בטוח שזה יום שישי. לארוחת הצהרים של יום שישי ניתן עוד שם: "פגישת מחזור" היות וכל האוכל שנשאר מכל השבוע היה מוגש אז.
צאןענף בעלי חיים נוסף אשר הוקם במגן בשנת 1952. השטחים הנרחבים באזורנו, שטחים ששימשו מרעה לעדר הכבשים, הייתה סיבה מספקת להקמת ענף חדש בקיבוץ, ליצירת מקומות עבודה ומקורות הכנסה. המוצר העיקרי היה החלב (בשנת 1963 הגענו ל-90000 ליטר) כאשר הבשר והצמר היו מוצרי לוואי. העדר שהיה בין הגדולים בארץ מנה למשל בשנת 1976 847 רחלות. בשנת 1968 הוכנס, לראשונה בארץ, בדיר שלנו מחלוב-קרוסלה. בשנת 1965 נכנס לענף גם שותף זוטר. (אברהם שלומי עם 100 רחלות). בשנת 1977 נסגר הענף בגלל רווחיותו הנמוכה.
צברים ללא קוציםשנות הבצורת חייבו אותנו לחפש מקורות מזון בלתי קונבנציונלי בשביל הכבשים. בשנת 1964 נטענו מטע של צברים ללא קוצים אשר סיפק מזון עסיסי לכבשים. כמו כן ניטעו באותו הזמן מטע של אקציות נמוכות קומה בשטח הנמצא מול הכניסה לבית הקברות.
צברסמושג זה אינו קשור רק לילדים אשר נולדו בארץ. בכביש העובר מכביש נירים ל"ניצני אשכול" בצידי הדרך הייתה עם עלייתנו על הקרקע שדרה של צברים. בשנות 51/52 ועדת החברים יזמה גיוס של כל החברים לקטיף הפרי ועם התמורה שהתקבלה נרכשו שעונים לכל החברים. נושא שני הקשור לערך זה: נטיעת חורשת צברס ללא קוצים ביוזמתו של יוסלה כרמין כמקור מזון עבור עדר הצאן אשר היה במגן (ע"ע צאן).
צור מעוןקיבוץ שכן שהוקם בשנת 1950 ע"י יוצאי תנועת "הנוער הציוני" בעיקר עולים מהונגריה וטרנסילבניה במקום בו נמצא כיום ניר-עוז. יחסי השכנות היו טובים מאד ושיתוף הפעולה הורגש בכל השטחים (ע"ע לחם). מסיבות חברתיות וכלכליות הקיבוץ התפרק וחלק מחבריו הקימו את המושב מבקיעים ע"י אשקלון (במקום הכפר הערבי ברברה אחד המקומות אשר כמעט הוצעו לנו להתיישבות.) עם עזיבתם, קיבלנו הרבה ציוד לענפים שלנו. אפשר לראות את שרידי מבנה הרפת שהיה בנקודה הזאת ע"י הפרדס בדרך לניר-עוז.
ציבוריתעד הכנסת השיטה של "הגשה עצמית" בחדר האוכל, כלי זה אשר היה מוכר גם בשם "כלבויניק" היה חלק בלתי נפרד מהווי הקיבוץ. הכלי היה עשוי אלומיניום (ובשלב מאוחר יותר נירוסטה) ומונח באמצע השולחן. אליו היו זורקים את כל שאריות האוכל. עובדי חדר האוכל היו אוספים אותן כדי לזרוק את תוכנם לאשפה אבל בעלי הכלבים היו דואגים קודם לרוקנם, מקור מזון חשוב ל"יקיריהם".
צריף התרבות
מקום התכנסות לפעולות התרבות של הקיבוץ עד שנבנה המועדון לחבר. נמצא בדרך לגבעת הבריכה, בערך במקום בו נמצא כיום ביתם של משפחת כספי. הצריף כלל גם את הספרייה. בזמן מלחמת סיני, כאשר במגן הוקם בית חולים שדה לפינוי הנפגעים מקרבות המלחמה, הצריף שימש כחדר לניתוחים דחופים להצלת חיים. היות והצריף שימש גם לקריאת עיתונים ושבועונים הוא נקרא גם בשם "חדר קריאה".
צריף שוודיבשנת 1952 הובאו ארצה ע"י הסוכנות צריפים ברמה טובה יותר בעלי 4 "דירות" ובכל יחידה כזאת חדר וחצי + מחסן קטן משותף לכל 2 יחידות. בכל דירה כזאת גרו 5 חברים. בית התינוקות הראשון שוכן בחצי צריף שוודי. מקומם של הצריפים האלה היה בערך באזור בו נמצא כיום מחסן הנשק. לאחר מספר שנים הועבר צריף התינוקות למרכז הקיבוץ (ע"י חוויה פלוס של היום) וסביבו נבנה קיר בטון מסיבות ביטחוניות. גורלו היה ככל יתר הצריפים (ע"ע צריפים).
צריפיםביום יציאתנו להתיישבות, הוקמו 3 צריפי מגורים בני 5 חדרים כ"א, 2 צריפים יותר קטנים בני 4 חדרים (אחד מהם נמצא כיום בפינת "הבראשית") אשר שימשו בין היתר כ"חדר קריאה" ומחסן נשק. הצריפים הובאו מ"רמת הנגב" נקודת ישוב אשר נעזבה ע"י תושביו והם הוקמו במקום בו נמצא כעת המוסד החינוכי "מעלה הבשור". בכל חדר גרו 4 חברים וחברות או שני זוגות. (מעמד המשפחה לא היה עדיין ידוע בתקופה הזאת.) בשנות ה-60 הוחלט ע"י המוסדות המיישבים שמסיבות ביטחוניות יגורו באזורנו רק בבתים בנויים כ"בניה קשה" ותנאי להמשך קבלת תקציבים לבנייה היה חיסול כל הצריפים.
קבוצות ושמותעם כניסת ילדי הקבוץ לכיתה א' בבית הספר, ההתרגשות היתה גדולה. אחד התהליכים החשובים בארוע כזה היה בחירת השם לקבוצה, שם שילווה אותה עד הכניסה למוסד החינוכי. התהליך היה דמוקרטי והשם נבחר ע"י הילדים עצמם. מאז סגירת ביה"ס המקומי אין כבר שמות לקבוצות במגן. הרי רשימת הקבוצות, לפי סדר כרונולוגי: אורן (אח"כ שקד), חצב, זית, גולן, להב, רימון-שחם, גפן, תומר-שגב, אורן, אשל, דקל, ברוש, ניצנים, סביון, תפוז, צבר.
קבוצות מאורגנות מחו"לבתגובה לפניות שהתקבלו מכל מיני ארגונים ציוניים מחו"ל, הסכים הקיבוץ לקלוט קבוצות לתקופה קצרה. עבורן המטרה הייתה הכרת הקיבוץ כצורת חיים בארץ במסגרת הסמינרים שאורגנו עבורם. הם עבדו בענפים, המדריכים מהקיבוץ ארגנו ימי עיון ואימוץ אצל משפחות. בשנת 1976 מגיעה הקבוצה הראשונה מארצות הברית, ב-1980 קבוצה מארגנטינה, ב-1981 קבוצה מכל העולם שרוכזה בחוות הנוער הציוני בירושלים, בשנת 1982 שתי קבוצות - אחת ממכבי ארגנטינה והשניה מאורגנת ע"י התנועה ליהדות מתקדמת מארצות הברית. קבוצות נוספות מגיעות למגן בשנים 1989-1992 במסגרת מפעלי הסוכנות "תפוז", שוב מארצות הברית וקנדה. בשביל נערי הקיבוץ הייתה זו הזדמנות לשיפור השפה האנגלית ויצירת קשרים חברתיים.
קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ
כאשר הוקם הקיבוץ היה שמו הראשוני: קיבוץ מגן להתיישבות בשייך נורן. בהתאם להגדרות הרשמיות הנהוגות אז במדינה לגבי כל הקיבוצים בפיקוח רשם האגודות השיתופיות, התקבל שם הקיבוץ הרשמי: קיבוץ השומר הצעיר מגן קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ. בהסכמת הרשם, התוספת הזאת נמחקה ומשנת 1971 לפי הרשום ברשומות צומצם השם הרשמי ל"קיבוץ מגן" בלבד.
קבלות שבת
בין השנים 1970-1976 התקיימה מדי שבוע קבלת שבת בחדר האוכל. לקראת הערב הייתה מתפרסמת התוכנית אשר כללה שירה בציבור, הקראת שיר ופרשת השבוע שסיכמה את האירועים החשובים שהתרחשו בעולם, במדינה ובעיקר במגן. בגלל הבעיות הלוגיסטיות של חלוקת המזון לאחר תום התכנית הפעולה החברתית-תרבותית זאת הופסקה. בשנת 1986 נעשה ניסיון לחדש את קבלות השבת ובאמת התקיימו 17 ערבים כאשר הפעם כל קבלת שבת הייתה באחריותה ובארגונה של משפחה אחרת. הקבלות האלה נעשו במועדון לחבר לפני ארוחת הערב. בשנת 2003 מספר בנים לפני גיוסם לצבא ניסו לחדש את "קבלות השבת" אבל גם ניסיון זה לא צלח.
קואופרטיב הנגבעם הקמת הקיבוץ, רכשנו מניה בקואופרטיב הזה אשר היה בבעלות קיבוצי הנגב. הודות למניה הזאת יכולנו להכניס חבר נהג לעבודה שם, מקור פרנסה חשוב. מאוחר יותר רכשנו עוד מניה, דבר שאפשר לשלוח שני נהגים מטעמנו.
קולקטיביות רעיוניתמאפיין אחד משותף לכל קיבוצי השומר הצעיר המאוגדים במסגרת הקיבוץ הארצי ומגן ביניהם היה עקרון "הקולקטיביות הרעיונית". מתנגדי התנועה ראו במושג זה את המחויבות לדעה פוליטית-מפלגתית אחידה. למעשה היה לרעיון הזה משמעות הרבה יותר רחבה: ניהול הרכוש במשותף, אחריות הדדית לכלל ולפרט, דמוקרטיה, פעילות ציבורית, זהות תרבותית-רעיונית משותפת, אחריות הכלל לחינוך הבנים וכ"ו.
קומונה
השם המקובל אשר ניתן לשעתו למחסן הבגדים של היום. מקורו של השם בגלל אופיו של המחסן אשר מחוץ לתפקידו לדאוג לתיקון וגיהוץ הבגדים המגיעים מהמכבסה, וכן לרכישת וחלוקת בגדים חדשים לחברים, תפקידו החשוב היה לשמור על חלוקת בגדים שוויונית. הקומונה הראשונה שוכנה בצריף ובשנת 1958 הייתה שריפה וכל תכולת המחסן נשרפה. הנזק היה מעל ל-350 לירות! המזל היה שיום לפני זה החברים לקחו את "החלוקה", דבר שהקטין במידת מה את הנזק. בהזדמנות זאת יש לזכור שכמו במטבח גם בקומונה הייתה קיימת "קומונה ילדים".
קומונה א', קומונה ב'
להבדיל מקומונה שהייתה מחסן הבגדים, משמעות המילה הייתה גם השיטה לחלוקת הבגדים לחברים. קומונה א' הייתה נהוגה בתקופת ההכשרה ובשנתיים הראשונות במגן. לשום בגד לא היה סימון אישי. עובדות הקומונה היו מחלקות את "החלוקה השבועית" לתאי החברים תוך ניסיון להתאמה למידותיו של החבר/ה. מובן שביום שישי הייתה פעילות רחבה של החלפות. בשנת 1952 הוחלט לעבור לשיטת קומונה ב' כאשר הביגוד אמנם מסומן באופן אישי, כלומר הבגדים הפכו פרטיים, אך רכישת הבגדים נעשית במרוכז והם מחולקים באופן שוויוני לכל האוכלוסייה. ב- 1963 שוב שונתה השיטה ועברנו ל"קבוצות בגדים": נקבעו נורמות חלוקת בגדים לחברים, פרוסה על שנתיים והיה רישום נפרד לבגדים קנויים ולאלה שנתפרו בבית. הסדר זה נמשך עד 1970 בה נקבע תקציב הלבשה לכל חבר, מבוסס על המלצת התנועה. במגן הוחלט על תוספת לתקציב לצורך "השוואת רמות". רק מ- 1973 ניתנה האפשרות לצבור ולהעביר תקציב משנה לשנה (אך כמובן רק בתוך תקציב הלבשה). ב- 1985 הוחלט על אפשרות העברה של יתרת התקציב הזה לתקציב האישי ורק בשנות ה- 90 תם עידן תקציב ההלבשה.
קורס לקאדריםקורסים של עד שלושה חודשים אשר היו מאורגנים בגבעת חביבה ע"י הקיבוץ הארצי להכנת פעילים הן בקיבוץ והן בתנועה. החברים אשר היו נבחרים בהתאם להמלצת התנועה, היו יוצאים במסגרת מכסת הפעילים מבלי התחייבות שימשיכו בתום הקורס להיות פעילים בתנועה לפחות בשלב הראשון.
קיבוץ מאומץ
בשנת 1960 רבים הקיבוצים הצעירים הנמצאים במשבר חברתי ומשקי. התנועה מחליטה במסגרת העזרה התנועתית לחייב קיבוצים וותיקים ומבוססים לאמץ לתקופות ארוכות את הקיבוצים האלה. קיבוץ מזרע מאמץ את מגן. קבוצת חבצלת (16 חברים בחיזוק 4 חברים מבוגרים), הגיעו למגן למשך שנה שלמה והשתלבו בכל מערכות הקיבוץ. מזרע לא הסתפק רק בכך. בשנת 1961 קבוצת דרור מגיעה לעזרה לעבודות אסיף, קבוצת זית לשבוע לעזרה במטע המישמש, ישיבות משותפות עם מזכירות מזרע, ב-62 החלפת קייטנות ילדים בין ילדי שני הקיבוצים, ואפילו החלפות מתנות: מלוני מזרע למגן ואפרסקי מגן למזרע. עמירה בהט אשר הייתה שייכת לקבוצה הזאת מתחתנת ונשארה במגן.
קיבוץ מאמץמקיבוץ שהיה מאומץ בשעתו (ע"ע) ע"י מזרע בשנת 1983 אנו מגיעים ליציבות ומעמד כזה שהתנועה פונה למגן לאמץ את קיבוץ אליפז, בואך אילת. מגן נענה בחיוב, מחליט על הדרכה קבועה ע"י איציק קורן וגם נשלחים לשם מספר חברים כדי לחזק את הקיבוץ במערך העבודה ומבחינה חברתית- תרבותית. בט"ו בשבט חברי מגן יורדים דרומה ונוטעים יחד עם חברי אליפז מטע של חוחובה.
קידוחי נפטכן גם במגן חיפשו נפט ו...לא מצאו כלום. בשטח הנמצא בדרום הקיבוץ, בשנות ה-80 בוצע קידוח לפי כל הכללים, אבל כאמור לא היה לנו מזל.
קפה מוקהבשנת 1951 הוקצבו לנו 10 שתילים מן הזן המשובח של עץ הקפה "מוקה". חלפו 8 שנים ובניגוד להבטחת המגדלים לא הצליחו להזמין את הקיבוץ לקומזיץ עם ביכורי פרי הקפה "מוקה".
רדיומייסדי הקיבוץ עוד בהיותם בחו"ל התחילו לרכז "רכוש" לקראת בואם ארצה (ספרים ו...מכונת תפירה). כאשר הגיעה קבוצת חברים אשר עלתה ארצה דרך הולנד, הם הביאו איתם לקיבוץ מכשיר רדיו אשר הוצב בחדר האוכל. נקבע אחראי יחיד להפעלתו והחברים היו מתרכזים ע"י הרדיו, בעיקר בשבתות, כדי לשמוע חדשות ושירים עבריים.
רכבים מדופנים
לאחר מלחמת ששת הימים כאשר המצב היה מאד מתוח,המרכז החקלאי יחד עם הגורמים הצבאים חילקו למשקי האזור רכבים (קומנדקרים) וסידורי דיפון לטרקטורים כדי לאפשר יציאה לשדות. החשש היה ממיקוש הדרכים ובתקופה הזאת כבישי הביטחון עדיין לא נסללו.
רכבת
בשם זה מוכר הבית הנמצא מצידו הימני של הכביש העולה לגבעה. שמו ניתן בגלל צורתו כאשר נבנה ב-1954. במקורו היו בו 6 חדרים ללא שירותים) כאשר כל חדר שני, לסירוגין, נבנה לרוחב מתוך פרספקטיבה שכאשר יבנו דירות גדולות יותר, לחדר וחצי, חדר זה יחולק לשניים וכל חצי יצורף לחדר החיצוני.
רסטקיטב- 1992 הוחלט על הקמת פרויקט משותף עם קיבוץ זיקים לייצור מוצרים המיועדים לתינוקות, לבילוי על שפת הים, מזרונים וכ"ו. נעשו ניסיונות להתקשרות עם כל מיני גורמים בחו"ל, נבדקו אפשרויות לייצר את המוצרים בעלויות זולות יותר בחו"ל אבל העסק לא עלה יפה ולאור הגירעון הגדול אשר הצטבר הוחלט על סגירת המפעל ב-1995.
א-ד • ה-ח • ט-ל • מ-ע • פ-ר • ש-ת