חנה גראו לבית DAMIDANU בתם של טוני ופישל ז"ל, נולדה ב- 17.01.1930 בעיר בוטושאני רומניה. היהודים בעירה סבלו מרדיפות, גרושים, עבודות כפייה והגבלות על לימודים בבתי הספר. חנה הספיקה ללמוד 4 שנים בבית ספר עממי, ועם שחרור רומניה ע"י הצבא האדום, חנה מצטרפת לשומר הצעיר, בגיל 16 יצאה חנה להכשרה בעיר יאסי. עם יתר חבריה המיועדים למגן. היא עולה על האוניה פאן-יורק, שנתפסת ע"י האנגלים ויחד עם מעפילים נוספים מגורשים לקפריסין.

 

חנה עם מספר חברים מתארגנים כגרעין עצמאי במחנה 60, בשם "מחנה קיץ". האנגלים איפשרו לצעירים מתחת לגיל 16 ומעל 45 להיכנס לפלסטינה, וכך חנה וחברים נוספים בעלי תעודות מזויפות עולים ארצה.

 

לאחר קליטה במחנה עולים ברעננה, נשלח גרעין "מגן" לקבוץ גת שהיה אז בקו האש. החברות עם הילדים פונו לנס ציונה, בקבוץ נותרו רק החברים ושלוש חברות ביניהן חנה, שנשארו לעבוד במטבח.

לאחר האיחוד עם הגרעין שיועד לגת וליד-מרדכי נבחרה חנה מגרעין מגן לשמש כחברת המזכירות המשותפת.

 

אחרי עלייה על הקרקע חנה עובדת בכרם, עבודה בה הוכשרה בעבר, בהמשך חנה עובדת בלול, במטבח, בקומונה, בתי ילדים ובכול מקום בו היה צורך, כמקובל באותה תקופה. כשהוקם המפעל "פלסטיק מגן" עברה חנה לעבוד בו. מהמפעל עברה חנה לעבוד במתפרה עד שמסיבות בריאותיות נאלצה להפסיק לעבוד. לוותיקים שבינינו זכורה גם התמונה בה כל החברים וביניהם חנה יוצקים את בניית ארבעת הבתים הראשונים. בכול מקום בו עבדה חנה, היא גילתה מסירות ואהבה ללא סייג לעבודה ולקבוץ מגן.

 

בשנת 1950, יחד עם 9 זוגות, מתחתנת חנה עם שמואל גראו ז"ל ונולדו להם שני בנים: עודד – עודי, היום חבר קבוץ משמר העמק ואריאל – ארילי שחי עם משפחתו במגן. בנוסף, אמצו חנה ושמואל את חיים צבר, שהיה ילד חוץ במוסד החינוכי והפך לחלק ממשפחת גראו. חנה התאלמנה משמואל באוגוסט 1994.

 

בשנים האחרונות הורע מצבה הבריאותי של חנה והיא נזקקה לטיפול סיעודי צמוד. פה ושם ראינו אותה באירועים או בשבילים כשהיא מלווה ע"י ג'ולי אשר טיפלה בחנה במסירות, ודאגה לכל צרכיה עד יומה האחרון.

 

בגיל 87 נפטרה חנה בשיבה טובה. אם, סבתא וסבתא רבא. חנה נקברה באדמת קבוץ מגן, שהיה ביתה האהוב.

ת. נ. צ. ב. ה.