top of page

מנשה קליפר

תאריך לידה -08/08/1927

תאריך פטירה -29/06/2011

מקום קבורה - בית עלמין קיבוץ מגן

0610201220063618.jpg

מנשה קליפר ז"ל 29.6.2011 – 8.8.1927

מנשה נולד בשנת 8.8.1927 בצד הפולני של הגבול בין רומניה לפולין בכפר הריניאבה. בשנת 1933 בגיל שש, עבר מהכפר לעיר צ'רנוביץ ברומניה ושם גדל.
בתקופת המלחמה 1942, היה בגטו "ברשאד" יחד עם אחיו יוליוס ואימו רבקה קליפר. לאחר שחרור הגטו חיו בעיירה בריצ'ני כחצי שנה, עד שזכו לחזור לצ'רנוביץ.
היה ביאסי בהכשרה תשעה חודשים. משם, עבר עם חלוצי פלוגת העלייה לבוקרסט. לאחר מספר חודשים עלו על האונייה "מדינת היהודים" שהפליגה מהצד הבולגרי בספטמבר 1947. על סיפון אונית המעפילים ציפתה לו חוויה מרגשת, פגישה מקרית עם אימו רבקה. האוניה הפליגה לעבר חופי תל-אביב, נעצרה על-ידי הבריטים הועברה לחיפה ומשם הגיעו המעפילים לקפריסין באוניה אנגלית.
לאחר כמה חודשים עלה לארץ, להכשרה בקבוץ יד-מרדכי. שם קיבל את ההכשרה הראשונית המשקית והחקלאית. הוא עבד ברפת.
ב -16 באוגוסט 1949 עלה להתיישבות בקבוץ מגן.
אחרי העלייה על הקרקע הוטלה עליו משימה, להקים את ענף הרפת.
הוא קנה את שתי הפרות הראשונות – עליזה ורעותה, ואחר-כך עוד עשר פרות.
ללא הכשרה וללא ניסיון קודם, הוא היה למרכז המשק השני של הקבוץ.
בימיו הראשונים של הקבוץ הוא עסק בייעול – היה מסתובב עם סטופר ביד, ומארגן את העבודות ההמוניות.
תרומתו העיקרית הייתה בתחום הנהלת החשבונות. מנשה היה איש קפדן והמספרים היו חלק חשוב מחייו.
הוא היה גזבר בקבוץ, ופעיל בישובי חבל מעון שתי קדנציות בהנהלת החשבונות.
מלבד הפעילות הכלכלית היה פעיל גם בתחום הציבורי, היה חשוב לו לדאוג לרווחת חברי הקבוץ וזכויותיהם. הוא היה הראשון שדאג לפנסיה לחברי הקבוץ.

בשנות ה-80 החל לכתוב את סיפורו המשפחתי בשואה, לאחר שמצא תכלית וטעם בכתיבה זו. מנשה שלט בשש שפות, תרגם סיפורים במסגרת התנדבותו ב"יד ושם", עסק רבות בתיעוד השואה, ובתיעוד בני-משפחתו. נסע ברחבי הארץ, הירצה בפני חיילים ותלמידים – והעביר את המסר החשוב שצריך לזכור ולהזכיר!

בשנת 1950 התחתן עם שושנה לבית אקשטיין ז"ל ונולדו להם שלושה ילדים : נירה, חגי ועירית. הוא זכה לאחד עשר נכדים: רתם, תם, רז, ינון, ניצן, גל, עתליה, איתי, אביתר, עיינה ונבו. סבא מנשה היה סב למופת אהב את כל הנכדים, אך לא כל הנכדים זכו להכירו במיטבו.
בשנים האחרונות חלה, המחלה לא היטיבה עמו. הזיכרון בגד בו,הוא לא רצה לטעות ולכן מיעט לדבר. הסתכל סביבו, קרא עיתונים וראה טלוויזיה.
כל חייו למד, קרא והתעמק בחומרים רבים. היה איש רוח ואיש ספר.
על דעתו עמד ולעולם לא ויתר על עקרונותיו, לעיתים היה לו לא קל, אך התעקש, כי היה בטוח שהצדק ינצח והאמת תצא לאור.
מנשה סיים את חייו בשקט, שהיה כל כך שונה מהחיים התוססים ומלאי הפעילות שהכרנו אותו. הוא נפרד מן העולם. בלי להפריע, בלי לבקש, שכב במיטה שלושה ימים ונפרד מהחיים.. הוא זכה למות בביתו ובמיטתו.

נזכור אותך תמיד, אבא וסב אהוב. חוקר, לומד ומתעניין.

bottom of page