ראובן שלייפר-ז"ל

ראובן נולד ב-30.05.1930 בבוקרשט-רומניה. בנם של אוה ושמחה שלייפר, ואח לשלי. למד בביה"ס יסודי עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה.
בתקופת המלחמה נאלץ לעזור לאביו שעבד כחייט בעבודת כפייה בצבא הרומני.
ב-1945 הצטרף ראובן לקבוצת "שחר" ב"שומר הצעיר", שחבריה שומרים על קשר הדוק ביניהם עד היום.
לקראת חיסול התנועה, במרץ 1949, יצאו רוב חברי קבוצת "שחר" לחווה חקלאית , בתקווה שיצליחו לעלות משם ארצה. תכנית זו לא התגשמה. עם חיסול התנועות הציוניות ע"י המשטר הקומוניסטי-נפסקה כל פעילות מאורגנת.
ראובן רצה לקחת חלק בהגשמת החלום הציוני-יהודי ולעלות ארצה. הוא הגיש בקשה לעלייה, ובשבוע בו קיבל היתר עלייה, קיבל גם צו גיוס לצבא הרומני.
במאי 1950 עלה ראובן ארצה והצטרף מיד לחברי מגן, ששהו בהכשרה בקיבוץ בית אלפא. בשנת 1951 הגיעה קבוצה זו למגן.
בהתחלה עבד בגידולי שדה, אח"כ גוייס ע"י התנועה והיה פעיל במחנות עולים. כאשר חזר ב-1952, נבחר לחצרן ועבודתו העיקרית הייתה בהכנת תערובות לענפי החי הרבים שהיו במגן.
פרק נכבד מחייו הקדיש לענייני ביטחון. היה חבר בועדת הביטחון, והשתתף בקורס חבלה ובקורס מ"כים, יחד עם חיילים בשרות סדיר מ"גולני". לאחר שסיים קורס קצינים, שרת בין השנים 1956-1960 כמפקד יישובי מגן (מא"ז).
בקיבוץ,שימש ראובן בתפקידים רבים:רכז קניות, רכז ו. חברים, ו. תרבות ועוד. בשנת 1960 התחתן ראובן עם מריאנה ונולדו להם 3 ילדים: אילן, ליאור וגיא. כולם חיים עד היום עם משפחותיהם במגן.
ראובן היה גאה מאוד במשפחתו ובנכדותיו:שקד, גל, ספיר, לי ופז.
את עיקר זמנו ומשאביו הקדיש ראובן לענף הבנייה.
לאחר סיום לימודיו בקורס להנדסאים בטכניון(1971), ריכז את הבנייה במגן, והיה פעיל בתחום זה עד יומו האחרון. בין השנים 1983-1988 ריכז ראובן את המדור הטכני במחלקת הבנייה של הקבה"א. אין כמעט פינה במגן, שידו של ראובן לא השתתפה בבנייתה. גם בימיו האחרונים, כשמחלתו לא אפשרה לו להגיע בכוחות עצמו לאתי הבנייה, הסיע אותו אילן ב"קלנועית" מאתר לאתר, על מנת לראות כיצד מתקדמים הפרויקטים השונים בהם לקח חלק.
ראובן היה קפדן, דייקן ולא היה מוכן לוותר על עקרונותיו ודעותיו, עליהם נלחם בכל דרך אפשרית.
גם כשמחלת הסרטן פשטה כבר בגופו, והוא נחלש מאוד- שידר ראובן אומץ ונחישות במלחמתו במחלה. "אני מתכוון להחזיר ציוד" אמר לחבריו שבאו לבקרו, והם נפרדו ממנו מחוזקים ומלאי הערצה נוכח התמודדותו עם המוות הקרב ובא.
כאשר ידע ראובן שימיו ספורים, כינס את בני משפחתו, וביטא בפניהם את הרגשתו החיובית ומלאת הסיפוק מהם, ממעשיו ומהדרך בה בחר.
ראובן נפטר בתאריך 2.1.1998
יהי זכרו ברוך!