הספד לאבא

 

לפני שמונה שנים בערך, בפסח 2011 ,חגגנו את ליל הסדר בטיול שורשים בבקאו- עיר הולדתו

של אבא ברומניה. הנה קטע קטן ממה שאמר לנו אז:

"כמה מוזר לחגוג את חג החירות דווקא כאן, במקום שממנו ברחתי לפני 64 שנים אל ארץ שעדיין

לא קמה, בחפשי את החירות הנכספת. אולי היינו תמימים אבל היינו מלאי אמונה, עזבנו הורים

ומולדת והלכנו אל הלא נודע, שהיה מודע מאד למעשה – בתודעתנו. בלהט ההתלהבות

והעשייה עשינו ודאי גם שגיאות. אם טעינו – לא נעשה המעשה מתוך נוחות או רוע לב אלא

מתוך אמונה עמוקה בצדקת הדרך או מתוך תנאים אובייקטיביים . אני מודע שלחיים יש מהלכים

משלהם וכל דור שונה מקודמו בצרכיו והשקפת עולמו. לא כל מה שקיווינו התגשם בדיוק, אך

חלומות לא נועדו להתגשם. באופן אישי אני מרגיש סיפוק וגאווה, ומודה לכם מעומק ליבי".

טו' בשבט היום, שמש פז זורחת ושקדיה פורחת. כמה סמלי שאנו מטמינים את אבא ממש בחג

האילנות, כי עצים היו החומר שאהב מכולם, והפליא לעשות בו, כנגר מקצוען וכאמן, וכן – רוב

חלומותיו של אבא דווקא התגשמו.

אבא היה פרפקציוניסט. כשמשהו היה ברמה לא מספיקה הוא נהג לומר: נו, בשביל קיבוצניקים

זה מספיק. עם זאת ידע להשלים עם המציאות. הביטוי בו השתמש יותר מכל היה "מה

לעשות...". הוא היה גם אתאיסט גמור, כמו כולנו, ובכל זאת לפני שבועיים אמר לנו – אני כועס

על אלוהים. מה פתאום? שאלנו, והוא פרט: למה דווקא עכשיו, כשהמשפחה שלי והקיבוץ שלי

הגיעו קרוב למנוחה ונחלה, שלא חסר לנו כלום, הוא לוקח אותי. עניתי לו שיגיד תודה על שניתן

לו להגיע עד 91 וחצי, עם חיים טובים והרבה אהבה והערכה מכל מי שמכיר אותו. מאחר והוא

שנא להתווכח - סיכמנו ששנינו צודקים.

אבא היה מספר סיפורים מוכשר. כמה מוכשר? בסיפור אחד הוא כתב על צעיר המחפש את

קבר האחים בו נקבר אביו, שהיה חייל בצבא האדום במלחמה. מישהי היתה בטוחה עד אתמול

שזה סיפור חייו שלו, ונאלצתי לקלקל ולספר לה שאביו היה חייט נשים, שעלה לארץ בסוף חייו

וקבור בכלל באופקים. מצד שני – את העובדה שהתייתם מאמו בגיל שלש, טרח לספר לנו

באיחור רב מדי. את עבודות הפיסול שלו לא הסכים למכור או לחלק, למרות בקשות רבות.

הדוגמה הרומנטית ביותר שלהן מוצבת פה, על קברה של אמא, עם שני גושי עץ ששרשרת

שבורה ביניהם. עכשיו נטמון אותך לצידה, ונחבר את שני חלקי השרשרת, לך ולאמא שכה

אהבת.

שלום אבא, נזכור אותך בהערכה ואהבה תמיד.

 

מדני, מאיריס ועדי, מנכדיך וכל יתר אוהביך.